Nahalat tsevi · 1933-05-01 · Heft 8-9 (Mai 1933) · p. Seite 296

296 בחשו׳ יהרשב״א סי׳ אלף קס״ה כ׳ בזה״ל: מה שכתבת שאינך רוצה לעשות מעשה בדבר שיש בו כרת ■לא ירדתי לסוף דעתו שאינו מוציא ביבמה כרת בשום צד שהיבמה לשוק קודם חליצה אין בה אלא לאו דלא תהי׳ אשת וכו׳ ועשה דיבמה יבא עלי׳ ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ״ל. וז״ל הרמב״ן ביבמות הא דאמרה ביבמה לשוק אי לאו לאו אי עשה עשה ונרא׳ שרש״י גורם אי למ״ד עשה ופי׳ דהיינו פלוגת׳ דרב ושמואל דלרב דא׳ אין קידושין חופסין מלא תהי׳ דה״ק לא תהא בה הוי׳ .לזר אינו אלא עשה וכו׳ וא״כ הי׳ לו להדר״ג!להוסיף על בה״ג הגב ׳הנ״ל ורש״י ורמב״ן וריטב״א. אולי יש ביד הרר״ג ס׳ חמרת ישראל מהגאון מו״ה מאיר דן פלאצקי וצ״ל שם בדף ג׳ ע״א מביא קו׳ מחכם אחד ■איך אמרינן ביבמה לשוק איכא עשה מלאו הבא מכלל עשה דיבמה יבא עלי׳ והלא צריך הקרא למצות יכום ומנ״ל ללמוד מוה לאו לאחר וכ׳ שהיא תמיה גדולה ותי׳ עפימ״ש הריטב״א שם ביבמות נ״ד דלישנא בחרא דא״נ לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו ׳הבא מכלל עשה עשה דס״ל כיון דיש בכלל הקרא יבמה יבא עלי׳ גש היתר דא״ל דכחבה קרא לא הוי ידעינן היתר כלל וא״כ י״ל רדרשינן מההיתר •רדוקא לאחר מיתה מותר.אבל בחיי פעלה אסור והיא סבר׳ נכונה ביון ריבמה יבא עלי׳ אע״ג דאתי למצוה מ״מ בא להיתר ג״כ וא״כ דרשינן מיני׳ לאי הבא מכלל עשה ג״כ וא״ש הקו' הנ״ל. ואני עמדתי משתומם על גאון במותו שלפום חורפי׳ אשחמיטתי׳ שקו׳ וו הקשה שם הרמב״ן בחי׳ ליבמות במקומו נה׳ ובחרי ובחלח מילי כ׳ הק׳ והחי׳ וו״ל הרמב״ן "ויש לי לעיין בהאי עשה רילמא יבמה יבא עלי׳ מצור! ואחר רשות כדאיתמר לעיל וי״ל אורחי׳ רכל הפרשה (להוציא אחר הילכך יבמה ־וראי מצוה ואחר אסור עכ״ל. ומה שהאריך שם תו בם׳ חמרת ישראל בענין זר הנושא כפיו ובענין מה שררשינן מקרא רואכלו אח הפסח בלילה הזה ללאו הבא מכלל עשה לאסור ביום ובמצור! אע״ג דכ׳ בערב תאכלו מצות מ״מ ביום אינו אלא מדרבנן כבר קדמו בזה הגאון בעל ערוך לנר בחי׳ ליבמות. ויוסף כהדר״ג לכתוב שעתה קם אחד מהרבנים וב׳ רהלא בשאלחוח איחא דהבא יעל שומרת יבם לא עשאה זונה ומותרת ליבמה דהוי כפנוי׳ וכן במהרש״א סוטה י״ח וכו׳. הנה הבל הביא גם הוא. עיינתי הלט ב בהשאלתות ועיינתי ועיינתי היטב בהן בירושלמי סוטה ובתום׳ י״ח ובמהרש״א ובשירי קרבן. ובאמת לא ידעתי ולא הבנתי למה דחק הדר״ג נ״י עצמו לסמוך על הגה׳ שירי קרבן ישכ׳ דהירושלמי פליג אגמ׳ רידן ולדידן עשאה זונה כרפסקינן בשו״ע ובאמת לא צריכין אנו לכך. והראי׳ דהמחבר פשו״ע יפסק לח ר ו יי ה ו בסי׳ ו׳ סעי׳ ח׳ פסק דעשאה זונה ובסי׳ קנ״ט ■סעי׳ ג׳ פ׳ דשומרת יבם שזינתה לא נאסרה )על יבמה והנך רואה שאין זה תלוי בזה ואף שעשאה זר זונה והולד ס׳ ממזר מ״מ לגבי היבם לא מיקרי א״א •שזינתה אבל לא שתחשב מפני כן בפנוי׳ גמורה שיינחה שנ׳ שלא עשאה זונה כר״א וזה כוונת השאלחוח ודעימי׳. ויפה כ׳ הרר״ג נ" י ב ■כוונת ו. גם מש״ב להרמב״ם רס״ל דבכל חייבי לאוין דאין לוקין על בעל ולא קידש. לעומת זה הלא ס״ל להרמב״ם דבלא קידש לוקה משום קדשה ולא הוי ,פלגש לדידי׳ אלא קידושין בלא כחובה כידוע ג״כ אמת נכון הדבר. כלל העולה לית דין צריך בשש