Nahalat tsevi · 1933-05-01 · Heft 8-9 (Mai 1933) · p. Seite 295

295 באחי רק לעורר הרר״ג נ״י שאם ירים קולו כדרכו בחוצב להבות אש בסרהסי׳ במתיבתא דרבנן כאשר כ׳ במכתבו אזי יקדים להכות על קדקד הרב אשר סקלו יגיד לו על רעות רוח להתיר פלגש בעלמא וכגון דא בודאי מלאה הארץ זמה. ואם הרמב״ן כ׳ ואחה במקומך חזהירם מן הפלגש שאם ירעו יונו ויפרוצו וכו׳ אנן בדור הפרוץ במלואו מה נענה בתרי׳. ועתה נבוא להרהורי עבירה דההיא גברא אשר קשי׳ מעבירה להתיר יבמה לשוק בלא חליצה שחחיחד ילפלגש לאחר ובאמת כבר ביאר הדר״ג נ״י ההלכה על מכונו בלי שום נפתל וברור כשמש שהוא איסור חורה ואני לא באתי רק להוסיף מעט צרי ממה שנלענ״ד. הדר״ג פחח הלא הלכה פסוקה היא בשו״ע אה״ע סי׳ ו׳ שעי׳ ח' דהבא על שומרת יבם עשאה זונה וכ״ם הרמב״ם וגדולה מזו פ, החינוך במצור! חקצ״ז רהבא על שומרת יבם לוקה וכו' ב״ם לא העלים הדר״ג עינו ממה שהעיר שם הגאון 1בעל מנ״ח על הא דכחב שם ואפשר שאם עברה ונבעלה לרצונה ועורה זקוקה ’ליבם שגם היא בחיוב •מלקות וכ׳ המנ״ח תמוה לי מה זה עלה ע״ד הא 'בכל איסורי ביאה אין חילוק בין הבועל להנבעלת כמש״ב הרמב״ם כ״מ שהוא לוקה היא לוקה ומה זה שבלאו זה לא ברירא לי׳ וכ׳ בדרך אפשר וצ״ע. ואני בעניי אוסיף להפליא הא עיקר הלאו ב ד י דה כ׳ לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר ולשמואל הקרא ללאו אתא ולא שאין הקידושין חופסין וא״כ רלאו 5בדירה ועיי׳ מלבים עה״ח ובס׳ כו״ק דמחרגם "זיע זאלל ניבט" ועי' סמ״ג לאוין פ״ג שלא חנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעלי׳ שג׳ לא תהי׳ וחידוש שהרמב״ם בסה״מ כ׳ ■הזהיר שאר האנשים שלא לבא על היבמה וכו׳ ש״מ לדידי׳ מוסב הקרא ■על האיש זר ופלא הלא אינו נושא המקרא. שוב כ׳ הרר״ג נ״י ובה״ג נמי פסק דיש כאן איסור עשה דיבמה יבא עלי׳?ולא אחר דלאו הבא מכלל עשה עשה וראיתי במכתב ירי״ג הה״ג מוהר״י(ר) נ״י שלא ראה הבה״ג אבל הוא גט׳ ירע יבמות נ״ה ע״ב אי!למ״ד לאו לאו אי למ״ד עשה עשה -וברש״י יבמה יבא עלי׳ ולא אחר ולאו הבא מכלל עשה עשה ולא הרגיש שגם הדר״ג נ״י רמז על גמ׳ הנ״ל דהלא כתב הרר״ג נ״י וב״ם מיירי כאן בלי קדושין ונישואין דהא עשה אין כאן רק אי אמרינן דאין קידושין חופסין כדאיתא ביבמות נ״ה "והיינו הגמ׳ הנ״ל." אלא מה יעשו שניהם בין )למר ובין למר לגירם׳ החום׳ שם בר״ה אי למ״ד לא גרסינן לי׳ וברוב ספרים ליחא רבין לרב ובין לשמואל איכא לאו כרפי׳ בסוף החולץ שם חולק ר״ח |על רש״י וס״ל רלכ״ע אית בה לאו ומספקא לי׳ לשמואל אי לקידושין דלא תפסי נמי היא דאחא ועיי״ש ויעויין בם׳ העמק שאלה מהגאון נצי״ב ז״ל על השאלתוח ביאור נחמד ועמוק על שי׳ רש״י ואכמ״ל. אלא שאין אנו צריכין לגט׳ הנ״ל רף נ״ה דכבר היא גמ׳ ערוכה לעיל מיני׳ רף נ״ר ע״ב רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה (אם גירשה אחיו) מנין וכו׳ ודלמא לאחר מיתת כעלה מצוה בחיי בעלה ורשות א״נ לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ׳ולאו הבא מכלל עשה עשה ווה פשוט מאד שה״ה דדרשינן יבמה ולא אחר. וכ״ב הי ׳פשוט הדרש הזה לפני הראשוני׳ עד שלא ציינו הגמ׳ בלל ועיי׳ ד) היא תשו' הרב הגאון מוהר׳י שטייף נ*י דיין מצוין דקהיי פעסט אשר בהב אלי בוה הענק והסכים עמי בכל וכל ומאפס מקום לא אוכל לפרסמו ויהי׳ כבודו מחול. המו׳ל.