Nahalat tsevi · 1932-02-01 · Heft 4 (Februar 1932) · p. Seite 135

135 התפתל במבוכה, בדרכו לא נטה ימין ושמאל, ומאמריו על היהדות ועל קניניה וערכיה הרוחנים היו תמיד מבוררים ומבוארים. ברור יתום כזה, נחשבת האבידה הגדולה של מדינת אשכנז כאבידח הכלל כלו, כי מעטים הס יחידי הסגולה, היודעים אח דרכם, ואשר גלי הזמן ורוחות הזמן ובלבוליהם ואנדרלסוסיהם אינם משפיעים על בהירות המחשבה יעל צלילות הדעה וטוהר הפעולה. ופרח נחמד זה של היהדות החרדית בגרמניא נקטף שלא בעתו, הוא היה עוד באמצע ימי עלומיו ופריחתו. והוא נקטף גם לפתע פתאום, ימים אחדים לפני פטירתו הרציא לפני המון של יותר מאלף איש, על מהות היהדות החרדית ותפקידה, ביום תקופח השנה של אבי זקנו הרה״ג ר' שמשון רפאל היי־ש זצ״ל, ודבריו היו מלאי רגשי קודש והתלהבות, ורק שלשה ימים אחרי ק התאסף אל האבות הגדולים האלה והשיב אח רוחו אל על. * ¥ ★ Während der Schloschim fanden eine Reihe von Gedenkfeiern statt. In der Jung-Jüdischen V ereinigung in Aschaffen־ bürg sprach der Vorsitzende Herr Referendar Freund den Dank der Aschaffenburger jüdischen Jugend aus, die sich aufs innigste mit ihrem Rabbiner, der stets für die Nöte und Bedürfnisse gerade der Jugend so viel Verständnis gehabt, verbunden fühlte. Herr Hauptlehrer Schloss schilderte, wie Rabbiner Dr. Raphae! Breuer nicht nur durch das Wort, sondern auch durch die Tat der Jugend nahe gekommen sei, wie er selber bis zu seinem jähen Tode mit jugendlichem Eifer und jugendlicher Spannkraft es verstanden habe, junge Menschen für das Thoraidea.l zu gewinnen. In Miltenberg veranstaltete die Gemeinde zu Ehren ihres Bezirksrabbiners einen Trauergottesdienst, in dessen Mittelpunkt eine Ansprache von Herrn Lehrer Hess stand, welcher die Wirksamkeit in den einzelnen Gemeinden in tief empfundenen Worten schilderte. In Frankfurt a. M. veranstaltete der Mekor Chajim eine außerordentlich gut besuchte Trauerkundgebung, in welcher Herr Schachnowitz ein groß angelegtes lebenswahres, außerordentlich eindrucksvolles Bild des Heimgegangenen zeichnete. Anknüpfend an צדקתך צדק das Rabbiner Dr. Raphael Breuer in der unvergeßlichen Gedenkrede auf seinen großen Vater in der Synagoge der Israelitischen Religionsgesellschaft im Sinne eines צדוק הדין für die am Sabbath heimgegangenen Großen der Geschichte (Mosche, Josef, David) deutete, führte Redner aus, wie auch der Heimgegangene, der am Sabbath