Nahalat tsevi · 1932-02-01 · Heft 4 (Februar 1932) · p. Seite 134

134 denen Freunde und Gesinnungsgenossen an der Förderung jener Ideale weiter arbeiten, denen sein Leben geweiht war. Ein schier unübersehbarer Zug von Trauernden, darunter eine Fülle Auswärtiger aus Frankfurt, Berlin, München, Nürnberg, Darmstadt, Mainz, Wiesbaden, Köln, Hanau u. s. w. sowie zahlreiche Gemeindemitglieder aus den Landgemeinden des Distriktsrabbinates hörten dann noch auf dem בית החיים die ergreifenden Abschiedsworte der Herren Rabbiner Dr. Munk, Ansbach, Rabbiner Dr. Pinchas Kohn und Rabbiner Dr. Hermann Klein, Berlin, die als Verwandte und Freunde sprachen, bis dann kurz vor Sonnenuntergang die irdische Hülle der großen Persönlichkeit der Erde zurückgegeben wurde. Die in der jüdischen Presse in Deutschland erschienenen eingehenden Würdigungen Rabbiner Dr. R. Breuers dürften dem Leserkreis unserer Zeitschrift bekannt sein. Wir registrieren noch jenen Abschiedsgruß aus weiter Ferne, den unser geschätzter Mitarbeiter Herr Rabbiner Fischer, Sarospotak, im ״Zsido Ujsag“ veröffentlicht und der mit den Worten schließt: ״Eine der ragendsten Zedern in der westlichen Or- ״thodoxie wurde von der Flamme ergriffen und hin- ״weggerafft. Ein großer Mensch! Ein unbeugsamer ״Gotteskämpfer, ein würdiger Enkel seines unsterb- ״liehen Großvaters! Ein würdiger Sohn des großen ״Vaters! Es ist das schönste Epitaphium, das wir dem ״allzu früh Heimgegangenen setzen können.“ Im Jerusalemer ״Kol Jisroel“ wird ein Nachruf veröffentlicht, der u. a. folgende Sätze enthält, die ihrer Bedeutsamkeit halber hier im Originaltext folgen: הרב המנוח היה ידוע בכל רחבי מדינת אשכנז ומגבוליה וחוצה לממלא מקום אבותיו בעמדתו המוצקה ובשיטתו הבהירה והברורה ביחס להיהדיח החרדית. את בהירת השיטה ירש מאביו המנוח הגדול ומאבי אמו מיסד היהדות החרדית במדינת אשכנז דרה״ו. ר׳ שמשון רפאל הירש זצ״ל, והוא ירע לקשור כתרים לשיטה זו להסבירה ולהבינה אמצעות כשרנוחיו הנפלאים הדברנות והספרנות שבהם היה הוא כמעט יחיד במדינתו. כעמוד הברזל הנין על חופשת היהדות החרדית, ודרכו היחה נכונה לפניו, בלי ספקות ופקפוקים בלי פשרות וותורים, בלי הסוס ומורך לב, ולא ידע מעקושים בדרכו, הוא הביע את שיטח היהדות החרדית בש<1ה ברורה שאינה משתמעת לחרי אפי, ומשום כך לא בא אף פעם בםבך, לא