Nahalat tsevi · 1932-01-01 · Heft 3 (Januar 1932) · p. Seite 99

99 קבר פתוח גרונם לשונם י ח לי ק ו ן, בקרבם יכינו מחשבוחם קבר לעמיהם ולשונם עושים דרך חלק אשר על חלקלקות דבריהם יסמכו ההולכים בתמים ונופלים דרך לשונם לקבר הפתוח להם בגרונם. וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך ע ל י מ ו, וישמחו כל חוסי בך ומקוים שירונו לעולם ושתסך עליהם, ויעלצו בך אולם בך יעלצו ולא בתשועה נפשם ושלוח גופם, בי אם בך בכבודך ובגדולתך יעלצו אוהבי שמך, הם אשר כל תשוקתם שיתגדל ויתקדש שמך בעולם, והם לא ישמחו בלבד כי אם יעלצו, וזה המדרגה הותר גדולה בשמחה. כי אחה תברך צדיק, באחרית הימים תביא צדיק לתכלית השלום ואף בעה״ז תעטרנו ברצונך ורצונך הוא צ נ ה וסוחרה לו מכל צרה וצוקה. מדרש. למנצח אל הנחילות, שנחלו להקב״ה לאלוה והוא כחל אותם לאומה, אמר דוד הואיל וכן אני מזמר על שניהם למנצח אל הנחילוח; ד״א אמר דוד כל שנתת לנו טובות ונעימים שג׳ חבלים נפלו לי בנעימים; ד״א בד״א נחלה מכתי וכן הוא אומר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמחי, אלולא שנפלתי לא קמתי, כי אשב בחשך ד׳ אור לי, אלולא שישבתי בחשך לא היה אורה לי; ד״א זש״ה להנחיל אוהבי יש כלומר על שני מיני נחלות עושר וכבוד שאין זוכין להם ישראל כדי שלא יתעסקו בדברים אחרים וישכחו אח התורה וכר וכר. א מרי ה א זינה, בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה וכשאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי. תאבד דוברי כזב, זה דואג ואחיחופל, דוברי כזב הן ודבורן, הן ומדברוחם. ואני, אעפ״י שעשיתי כמו שעשו הם שגם אני התרתי ג״ע וש״ד, גמלת עלי ואמרת לי גם ד׳ העביר חסאחך לא תמות. ברוב חסדך אוכל עוד לבוא ביתך ואין אתה מחעבני כאשר תתעב אותם, לסי שלבי אליך ושבתי עדיך! כי אתה תברך צדיק, ולא עוד אלא שנעשה לו מגן, שלא תאבד ממנו הברכה שנחת לו. ר. אל באפך תוכיחני, חמה הוא הקצף הפנימי שע״י חם לב בקרבו, אף הוא הקצף שעבר כבר החוצה לעשות רושם באף, ואם כן הוא מתפלל כשאתה צריך להוכיחני פשעי על פני אין צריך לזה לאף, מיד שידעתי כי תקצוף עלי די בזה תוכחה, ואם אחה צריך ליסרני בתוכחת על עון לצרפני וללבני יהי נא אז קצפך כבר חלף עבר, אלא תיסרני כאב אח בנו להיטב לו באחריתו. ונפשי, ויתר על כולם הלא נפשי חובלה ואם כן אי; עוד תקוה כי אם לרפואחך להחיוחני שנית, הלא א תה על כל פנים "ד"׳ ואם כן עד מתי? שובה ד׳ חלצה נפשי, אף שלא תרפאני ולא תחזק עצמי על כל פני נפשי חלצה, הלא זאת ידעתי כי אין כונתך להמיתני כי אין במות זכרך, לא במוח המת יתודע זכר מדת רחמיך, ב ש א ו ל מ י י ו ד ה ל ך, כשארד שאולה אין להניד דעתך.