Nahalat tsevi · 1931-07-01 · Heft 9-10 (Juli 1931) · p. Seite 349

349 חומה מימינם ומשמאלם. בשלישי בראתי זרעים ורשאים, אף להם אני עתיר לעשות בן במדבר, שנא' והמן בזרע גד לבן, ועוד: בנאות דשא ירביצני. ברביעי כר, בחמשי כר, בששי בראתי אדם ויפה באפיו נשמח חיים, אף להם: עץ חיים היא למחזיקים בה. — אמרו לו, מה עשה לך העם הזה, שאתה מחבבו כל כך? א״ל, ביום הראשון בראתי שמים ומתחחים, אף הם ועשו לי מקרש ושכנתי בתוכם. בשני הבדלתי כר, אף הם: 'והבדילה לכם, הפרכת. בשלישי כר, אף הם מביאים לחה״פ. בד׳ בראתי המאורות, אף הם יעשו לי מנורת זהב כר. בחמשי בראתי עופות, אף הם, והיו הכרובים פורשי כנפים. בששי בראתי אדם, אף הם, בזאת יבא אהרן אל הקדש. כונה בעה״ט הזה, כנראה, להגיד, כי תכלית בריאת העולם הוא ישראל, ותכלית בריאת ישראל — המקדש. וישראל, אם כי, למראית עין, יצא מתוך העולם הזה ככל תולדותיו, אינו אלא בריאה מיוחדת נפלאה, שמראשית הויתה ובכל פרקי התפתחותה עיני ה' צופיות עליה בהשגחה פרטית וידו מחוללת בה נפלאות, ונגד כל חקי הטבע וחשבונות בני אדם מוליכה ומקרבת אותה אל תעודתה, להיות גוי אחד בארץ. ואמנם בשבעה שבועות יצירתו וגמר צורתו לגוי, נגלתה עליו יד ה׳ לעיני כל ובשינוי סדרי בראשית נשנו עליו כל סרקי הבריאה העולמית הכללית, שבששת ימי בראשית. וכמו בן ■המקדש הוא בריאה חדשה, שנשנו עליו ג״כ כל פרקי ששת ימי בראשית. אך תחת אשר ישראל הוא כלו אצבע אלקי״ם, מעשה ידיו להתפאר, המקדש הוא מעשה ידיהם ■של צדיקים, עם ישראל כלו, להתפאר (כתובות ה,). כי העולם הזה, שאנו שוכנים בו, שנברא בששת ימי בראשית, עולם חמרי הוא. החומריות הגסה פרשה כנפיה עליו וכבשה אוחו תחת ■ירה. שם בשמים, אומרת, מקום לקדושה ושם מקום מושב יקרו של הקב״ה, אבל כאן אין מקום לא לה ולא לו. השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני ארם. — אבל אין כן חפץ ורצון הבורא והאדון. אין חפץ לה׳ בעולם פנוי מן הקרושה. והלא מבלי קדושה אבל תאבל ארץ ואמללו יושבי בה, נבל תבל אף נפל תפל. חפץ ה׳ להיות לו קשר תמידי עם העולם, להיות קדושתו מתפשטת על כל העולם עד אפס מקום פנוי ממנה, ולא עוד אלא שהוא חפץ ומתאוה, להיות לו דירה בתחתונים וגם להיות עיקר שכינתו לא בשמים ממעל, כי אם בארץ מתחת. (כנ״ל א׳). ואם נתן אח הארץ לבני אדם, לא נתן אותה להם לחיות בה כרצונם ובשרירות לבם, כי אם לעשות רצונם כרצונו ולהתקדש בקדושתו ולעלות ולהתעלות ולהעלות אח הארץ ותולדותי׳ עמו אל אלקי״ו. ולכן צרף ה׳ אל ששח ימי בראשית, שבם נשלמה הבריאה החומרית, אח יום השביעי, את השבח קודש ובו כלה והשלים אח עולמו. ומכח קדושת השבח, שנתעטרה בה הבריאה, יכול האדם להתקדש ולקדש את ,מחנהו ואח כל אשר לו ולהעלות הכל ממחשכי החומריות אל אורות הקדושה ■העליונה, כרצון הבורא יח״ש. אבל האדם לא זכר אח השבח ולא שם אליו לב ונשתקע במחשכי החומריות וירד;פלאים ועמו כל הבריאה יכלה. אז ברא ה׳ בריאה חדשה ׳את עם ישראל בן זוג לשבח ויכניסם בבריח עולם, ומאז נעשו שניהם לחטיבה יאחת עם הקב״ה. (עיין תום׳ חגיגה נ׳ ב׳ ד״ה ומי כעמך.) ועי״כ נתן לישראל הכח להרבות קדושה בעולם, לקדש זמנים