Nahalat tsevi · 1931-07-01 · Heft 9-10 (Juli 1931) · p. Seite 348

348 נוסף על קדושת השבח ׳(ברכות •מ״ט א׳), ולקרש מקומות וכלי הדברים החומרים, ולעשות מעלות בקרש, קדושה למעלה ■מקדושה עד הפעלה העליונה, שיכולה להתחרות עם השמים בקדושתם, יעד שירד ה׳ מגבהי מרומיו ויבחר לשכן כבור בתוך בנ״י. וזו הקדושה העליונה קימת היא, בלחי מתחללת ומתחלפת בכל עת וענין. בריאה היא של קדושה, בבחינת שמים עלי ארץ, הוא — המקדש. ' אז״ל, כינור של מקדש של שבע נימין (ערכין י״ג). — העולם כלו הוא כנור של שש נימין. כל יום'מששת ימי בראשית הוסיף נימא אחת בכנור הבריאה, להשמיע קול שירה לה׳ הבורא. אבל עדיין לא ערב לו קולם ולא מצא בם קורת רוח, עד אשר הוסיף את הנימא השביעית, אח השבח ובו נשלמה הסימפוניא העולמית וערבה לה׳ ושמח במעשיו. אבל ברבות הימים נשתתק קול הנימא השביעית מקול המונן של שש חנימין. לכן ברא ה׳ ממקור הנימא השביעית בריאה חדשה בת שש נימין — כלן ערבות ונעימות — זה ישראל, וצרפה אל הנימא השביעית. אבל עדיין לא נשמע קולם היטב מקול המונן של שש הנימין, עד אשר ברא ישראל כנור חרש בן שש נימין, כאשר יתבאר, הוא!המקדש ועליו הוסיף הקב״ה נימא שביעית חדשה — השכינה. ואז נשתתק קול המונן של שש הנימין הראשונות ונצטרפו ונתערבו עם קול הנימא השביעית להרמוניא אחת, והיתה שמחה לפני הקב״ה ■כבימי הבריאה הראשונה. (מגילה י׳). ולכן היה כנור של מקדש של שבע נימין. י * ומונה בעה״ט והולך, איך נשנו בבריאת 'עם ישראל פרקי ששת ימי בראשית: כמו ביום ראשון ברא ה׳ אח ץ־ואור, כך ברא לישראל 1אור חדש, כמ״ש, ולבני ישראל היה אור ־במושבוחם. האור הזה, ששמש לבני ישראל בששת ימי האפלה במצרים, לא היה אור טבעי, יום־־יומי, כי אם יצירה חדשה. אור חדש הוא ,אור ה׳, המאיר לנפש ורוח, אף בעת שליטת החשך הגס בכל העולם מסביב ונפשות ורוחות בחושך ידמו, (אוה״ח עה״ת). ולא רק לשעה נברא האור ההוא, כי אם לדורות עולם. (ילקוט שמוח י׳ בסופו). אך כמו שאור שבעת הימים נתמעט ונגנז עד עת קץ, כן האור החדש הזה נתמעט אח״כ, כאשר נמצא ישראל עוד בלחי מסוגל לו, ונגנז עד עת בא יבר ה׳ |על ידי נביאו: "קומי 1אורי כי .בא אורך!" (ישעי׳ ם׳) וע״ז אנו מתפללים בכל יום,!בהאיר אור יום הטבעי: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו מהרה לאורו!" ואמנם אף בהיותו נגנז, לא נמנע לגמרי רק מרשעים, עוזבי חורה, אך לצדיקים, הדבקים בה׳ ובתורתו, תמיר היה אור במושבוחם. במושבוחם — בעת אשר בני ישראל היו ׳כלואים שמושבותם ומובדלים מן הגויים שכניהם וארוניהם, .השוכנים בערפלי הבערות והפראות ומחהללים באלילי ההוללות והעריצות, בימי הכינים — לבני ישראל היחה אורה ושמחה וששון ויקר. ביום ב׳ הבדיל ה׳ בין המים העליונים לתחתונים על ידי הרקיע, שעשה בתוך המים ופנה מקום לעולם ומלואו. (כן סנה ה׳ דרך במים עזים לעמו ישראל, לעבר בו לתעודתו והמיס היו לו חומה מימינו ומשמאלו. ועם זה פנה ה׳ דרך לישראל לעו׳לם, לעבר בו בין המים הזידונים, באלפי שנוח מסעיו,