Nahalat tsevi · 1931-06-01 · Heft 8 (Juni 1931) · p. Seite 285

265 וארונו, בכל מקצעות חייו, למען אשר ירצהו ה׳ ויקרבהו כאב אח בנו וישביעהו עלי אדמות נעימות ושמחות את פניו. (שרש "קרב, הוראתו על הביאה ביחס של קורבה עם מי). לא ההמתה תכלית הקרבן, כאשר יטעו רבים, בבונה או שלא בבונה, כי אם החחיה, התחיה הרוחנית והמוסרית, התקומה אחרי הנפילה והעליה אחרי הידידה, הטהרה אחרי הטומאה והקירוב אחרי הריחוק והכניסה לפני ולפנים אל מקדש ה/ אל החיים, המנוקים מכל עון :ואשמה והמצורפים מכל טעות ושגיאה, לאור באור החיים אח פני ה׳. וכשם שייחד ה׳ את שמו על הקרבן, כן ■ייחד אותו על הבית. שם יו״ד ה״א היה חופף על הבית, ואליו היה כל הבא אל הבית ..נושא אח נפשו. כל דורש, כל מבקש אח ה/ שמה יבא .וימצא את שאהבה נפשו. כל תועה, כל נבוך, כל נלאה למצא פחרן לחדות החיים, בבואו אל המקדש היה מוצא מרפא לנפשו ותעלה לרוחו ההומה. אם יש!את נפשנו 1לדעת אח ערך ביאת המקדש לצרף ולזכך אח הרעות, ולפשס כל עקמומיות שבלב, עלינ־ להתבונן על דברי המשורר האלקי(תחלים ע״ג). אחרי קראו יאה הקריאה הגדולה והמוחלטת: "אך טוב לישראל אלקי״ם לברי לבב!" הוא מתאר אח מצב רוחו לפני בואו אל אותה ההכרה, שהאירה אח עיניו והרגיעה את רוחו. ולא לעצמו הוא מכון, כי אם לרבבות אלפי בנ״י, 'העלולים ■לבא לידי מצב כזה על ידי מחזות החיים, אשר לא יוכלו לסצא להם פתרונים. והוא מספר, איך היה מקנא בהוללים, העושים כל ימיהם כחגים, ואיך, בראותו שלוח הרשעים, אשר בעמל אנוש אינימו ונגע לא יקרב באהליהם ולעמת זה ברי לבב, אשר ירחצון בנקיון כפם מכל עוון ואשמה, הנם נגועים כל היום ותוכחת ה, עליהם תבא לבקרים, — כמעט נטיו רגליו מני דרך, להטיל ספק בידיעת ה׳ והשגחתו, ולסור מן הדרך הישרה, ללכת ארחות עקלקלות... אך בבואו אל מקדשי ה׳ נחת עליו רוח ה׳ וזרח עליו אור ה/ אור לישרים. אז סר הלוט הלט אח העולם ונגלה לפניו עולם חדש, עולם ברור וסרו כל השאלות ובטלו כל הספקות וידע, כי ישרים דרכי ה/ אין בהם נפתל ועקש. לאי' למראה עיניו שפט עוד ולא לסי השעה העוברת, כי אם הטיב לראות מראשית אחרית, ולהבין דבר 'לאשורו. פה במקדש ה׳ נגלה לפניו עולם, שאין בו לא רדיפת העושר והכבוד המדומה, לא חפישת הקנינים וההנאות ולא בקשת התענוגים וההוללות, עולם, שאין בו לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, כי אם השאיפה אל ה' וטובו והרדיפה במצות ה׳ וחקיו, הדקדוק במצוה קלה כבחמורה והזריזות בקישוט המחשבות והסרוח וההתאמצוח ללכת בדרכי ה/ לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, למען לחזות בנעם ה׳ ולשמח בקרבתו, ויכיר וידע, כי "אך זה הוא הטוב האמחי וכל זולת שיחשבוהו בני אדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה". (מס״י פ״א). גם המקדש עצמו, לכל מחלקותיו, לכל כליו ולכל עבודתו, חשסיע עליו להאיר עיניו ולפתח סגור לבבו, כאשר יתבאר: מקדשי־אל שלשה המה: הדביר (קה״ק), ההיכל והעזרה. הדביר — שם חביון עזו של הקב״ה. שם עומד הארון עם לוחות העדות