Nahalat tsevi · 1931-06-01 · Heft 8 (Juni 1931) · p. Seite 286

בינה במצות ה׳. בנין בית הבחירה. ב. כבר ראינו, כי תכלית ביח ה׳ היתה, להיות מרכז של קרושה לבל בית ישראל, ואשר.על ידו יתקדשו החיים, אשר מחוץ לבית, עפ"־ התורה והסצוה, כאשר צוד. ה׳ (ועשו לי "מקדש"), ולהיות הבית הזה נקודת חתוך לבית 'ישראל, לכלל כולו ולכל יחיד ויחיד, להיות "עינם ולבם" שם כל הימים, ואז יהיה שמעקר שבינתו יח׳ ויהיה "עינו ולבו" שם כל הימים, להשפיע משם שפע אורה וישעה לכל ישראל (ושכנתי בתוכם). ואמנם איך יהיה הבית הזה ל״מרכז של קדושה" לכל ישראל, ואיך יהיה לנקודת התוך, אשר עינם ולבם של ישראל שם יהיו? ע״ז השיב הרמב״ם (כפי שהובא לעיל בראש המאמר), באמי־־ו: "בית לה/ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנא׳ ועשו לי מקדש." ר״ל שאין בנין הבית מצוה תכליתית, אשר בהכנוחו ובהתקיימו, ישכן ה׳ בישראל, כי אם, שאינו אלא "הכשר מצוה", להיות סקריבין יכו הקרבנוח וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה. הקרבנות והחגיגה חמה התכלית, שעל ידם ימלא הבית אח תפקירו הנ״ל, [ובזה יובן מה שמסיים הרמב״ם, שנא׳ ועשו וגו/ (שלכאורה אינו מובן, מה ראיה מן הכתוב, שצריך להיות מוכן כו/) ר״ל, שבלעדי המצוות האלה, אץ זה מקדש, אלא בית בעלמא]. וע״כ עלינו להתבונן מעט בשני הדברים האלה, הקרבנות והחגיגה, כפי הצורך לעניננו, ואי״ה במקומם יתבארו בפרטות. * בראש פרשת הקרבנות וכן בכל מקום שנאמר בו קרבן, הציגה התורה שם יו״ר ה״א, ואותו נשא הכה״ג על מצחו תמיד, להורות ולהודיע ׳גלוי 9כל, את ההבדל העקרי, שבין הקרבנות, שהקריבו בנ״י לה׳ ובין הקרבנוח שבדו להם הגוים :[להקריב לאליליהם. כגבוה מחשבת ■ורעיון ה׳ אחד, בורא שמים וארץ וכל צבאם, אשר בידו ■נפש כל חי ורות כל בשר, ואשר עיניו פקוחות על כל דרכי ומעללי איש,;לתח לו כדרכיו וכפרי מעלליו, מעל מחשבות הבלי עובדי אלילים, עץ ואבן, כן גבהו מחשבות עבודת הקרבנות, אשר הקריבו בני ישראל לה׳ אלקי ישראל במקדשו, מעל המחשבות האפלות והשפלות של קרבנוח הגוים ואליליהם. לה/ החפץ חיים ולא יחפץ במוח המת, כי אם בשוב רשע מדרכו הרעה וחיה; לה/ המחיה חיים, ■אשר עמו מקור חיים וממנו תוצאות חיים והנכון בכל עת, להעניק לאדם חיים חדשים, כחוח חדשים ועתירות חדשה. בהקריב האדם קרבן לה/ יביע לפניו, כי נכון,הוא להקריב אח מבחר כחוחיו ורצונותיו, את אונו והוגו, לעשות בהם רצון קונו