Nahalat tsevi · 1931-06-01 · Heft 8 (Juni 1931) · p. Seite 283

2a3 וחגל נפשי. "כי הנח רחקיך יאבדו׳/ כי הרחוקים ממך, אם גם בריחוקם ויש אשר גם על ידי ריחוקם מסך יעשו חיל רב וינחלו כבוד — עם עשרם וחילם, עם כבודם והודם אבד יאבדו. ״ואני קרבת אלקים — ורק קרבת א' — לי טוב:" ואחרי טעמי כי טוב ה/ מי יחן "שבחי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנעם ח׳ ולבקר בהיכלו:" (תחלים כ״ז). ולכן נקרא בית המקדש בפי חכמינו "בית חיינו", כי שם צוה לנו ה׳ את החיים, וכל חוטי חיינו הלאומיים והפרטיים משם המח נמשכים ולשם המה חוזרים. ואם כי זה כאלפים שנה, שאבדנו אח בית מקדשנו, ועדיין, ח״ל, חיים אנו וקימים, זהו רק הודות לבתי התורה והתפלה, מקדשי מעט, הממלאים כנ״ל במדה ידועה תפקיד בית המקדש. ומי יודע, אם לא חיי הגלות האלה, בלי בית חיינו, לעמת החיים שעם בית חיינו, למות יחשבו, כמו שנחשבו החיים שחוץ לגן עדן למות לעומת חיי הג״ע, כמו שאנו רואים, שכשנתגרש האדם מגן עדן ביום אכלו מעץ הרעת, נחשב לו, כאילו נתקיים בו דבר ה׳: "ביום אכלך ממנו מוח תמות!" (עיין מיטב הגיון ירידה א׳ פ״ד.) ♦ הגיעו הרגלים, חג המצות, השבועות וחג הסוכות. כמו על המקדש והקרבנוח גם עליהם חופף שם "ה׳". כל בני ישראל הגברים, הבריאים, השלמים קרואים לבא ולהראות ולהשתחוות לפני האדון ה׳ אלקי ישראל. כעשיר כדל, כחכם כאכר, כסוחר כאומן, כשכיר כתושב, כלם יעמדו, כלם יעברו לפניו, כלם שוים לפני חק ה׳ ומשפטו, כלם שוים במצות ה׳ ובתורתו וכלם נסקרים בסקירה אחת. ה׳ אלק״י ישראל מפקד את צבאותיו. כלם יעזבו איש, איש ביתו ונחלתו, שדהו וכרמו, אוצרותיו וחמודותיו בעצם תקף ימי העבודה. הטבע כליל!בהדרו ובעשרו, קורא באלפי רבבות פיות לאדם, לבא להתעלם אחו באהבים, להתענג אתו בתענוגים ולהתעדן במיני עירונים. הם! הארון קורא! הוא קורא לעלות ולהחיצב לפניו כעבדא קמא מרא (האדון ה״צ), על מנח להפקר כל רוח ונפש ולהבחן כל כליות ולב(יראה). מי לא ישמע? מי לא יירא? •יז T מי לא יעלה? כל אחד רוחץ בנקיון כפו ונושא לבבו אל כפים, "כי רק מי שינקה מכל חטא ועון הוא הראוי לראות אח פני המלך ה/ כי זולת זה אין לו לאדם אלא לבוש ולהכלם מלפניו." (מס״י פ״י). הימים ’האלה ימי דין המה, שהעולם נידון בהם (ר״ה ט״ז), ואזהקב״ה מתקרב אל האדם ביותר (מיטב הגיון, ירידה ג׳ פ״ב). ובבא בנ״י לעלות אל ה״י, זכו להתעלות ולהגיע לידי קורבה של חבה יחרה לאביהם שבשמים כעין ראית;פנים יאל פנים וחבוק ונשיקות פה. וכל אחד לסי הכנתו היה מרגיש אח נעימות הקורבה הזאת בעמקי נפשו ומתמלא רגשי אהבה ושמחה בד׳ (יראה). ולא היה 'רשאי לזוז מן המקדש; עד אשר יביע רגשי נפשו בעולת ראיה ומשתפר נפשו לפני אדונו, בהעלות העולה, ומקבל על (עצמו, ’להיות כלו כליל לה/ מסור נחון לעבודת בוראו בכל נפשו ומאדו, הונו'ואונו (סלח, שמן ויין), והיה יוצא מביס ה׳ שבע רצון ומלא ברכות ה׳