Nahalat tsevi · 1931-04-01 · Heft 6 (April 1931) · p. Seite 213

ד 213 בלחה, לאותו הכבוד. (ב״ר ם,). אך אהליהם היו (עדיין ויחידים במינם. ובעקר אברהם אח יצחק בנו ע״ג הטובח, ע״פ ה/ ובהעלותו עליו איל לעולה, המשיך בזה אח מעשי נח, אשר החל אחר המבול, כנ״ל, נתקדש המקום ההוא לעולם, והוא המקום, אשר בחר בו ד/ להשכין שכינתו בו כל הימים, כנ״ל — מקום המקדש. ובתחלה, בימי אברהם, טרם התפרסם ידיעת ד׳ בעולם וכל בני אדם שבו!במרוצתם, רודפים אחרי הקנין וההנאה, הלוך והתרחק מעל ה/ (בנסעם מקדם — שנסעו מקדמונו של עולם), ורק יחידים התעוררו לקריאת אברהם לבקש את ה׳, היה המקום רק בבחינת "הר" נשפה מרחוק, שאין בו חפיסת יד אדם ,והוא מוגבל ומרוחק משאון החיים האנושיים, מחפציהם ועניניהם, ומרחוק ישאו בני ארם אליו עין ויראו אור ויתחזקו ולעלות אל ה׳ (בהר ה, יראה). ולא כל העולה בהר ה׳, יקום ,ויעמוד בו, כי אם "ה׳ יראה" את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. (אברהם קראו "הר", פסחים פ״א). בימי יצחק, אחרי אשר חרשו אברהם ושרה וזרעו זרע האמת והאמונה, הצדקה והחסד, הקדושה והטהרה, בעולם, וזרעם הכה שורש ויעש פרי ורבים נפקחו עיניהם ללכת בדרכי ה/ והיה המקום בבחינת "שרה", מקום העומד אמנם מחוץ למחנה — מושב בני אדם ועל האדם לצאת אליו ממקומו החוצה (ויצא יצחק לשוח בשדה), אך יש בו כבר חפיסת יד אדם בחרישה וזריעה וקצירה ושם יצמח לו צמח ויעש פרי וממנו לו תוצאות חיים. בן היה המקום ההוא, מקום מזריע זרע קודש, זרע אמת ואמונה, משפט וצדקה, ויצמיח ברכה וחהלה, אורה וישועה לכל העולם (יצחק קראו "שדה", שם). ובימי יעקב, בהגיע תר בית יעקב להבנות ולהיות לבית גדול וקדוש, אשר רוח אחד ודעה ושאיפה אחת, ומטרה אחת מתקיימת לעד, בלתי משתנית לעולם לכלו, להיות לעם לה׳ והוא יהיה לו לאלקים, אז נקרא המקום "בית", ר״ל, בנוי בירי אדם, עומר בתוך הבתים, וסביב לו יתרכזו החיים עם כל שאונם והמונם. (יעקב קראו "בית", שם.) יעקב ראה כבר בעין נבואתו, אח ביתו, לעם גדול ורב ורם, שוכן לשבטיו בארצו סביב למקום ההוא, אשר היה ל״בית אלקים", וכל עניניו הפרטיים והכלליים, הסוציאליים והפוליטיים, כלם יקבלו מן המקום ההוא, הוראה והארה, קדושה וטהרה, וממנו יצא שפע אורה וצהלה לכל העם ובתיו ואהליו, למען אשר יוכשרו כלם לשק בם כבוד ה׳ ולהיות עוד עיקר שכינתו בתחתונים כרצונו. ואמנם כל ימי חיי יעקב אבינו היה הוא המקדש החי, אשר סביב לו התרכזו בניו כלם, איש וביתו (את יעקב איש וביתו באו), וקבלו ממנו תורה ואורה, כאשר יתרכזו הכוכבים סביב השמש, לקבל ממנה אורה וחיים. גם בית מדרש הקים במצרים, להיות לבניו אחריו למקדש מעט, אשר סביב לו יתרכזו ויתחזקו ויתקיימו, עד אשר יפקד ה׳ אותם ויגאלם. ורק בצאתם ממצרים וקבלם אח התורה, אז נצטוו על המקדש, שנא׳ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. — (עיק מיטב הגיון, ירידה ח״ט פרק ב׳—ג׳). וכאשר הוקם המקדש הזה כאשר צוה ה׳ אח משה, שכן ה׳ לא רק במקדש, כי אם בכל אהלי ישראל, אשר התרכזו מסביב למשכן, וכל מחנה ישראל התקדש בקדושתו של הקב״רי וחיה קודש.