Nahalat tsevi · 1931-04-01 · Heft 6 (April 1931) · p. Seite 212

212 ה אז נתקיימה נבואתו של נח בשלמותה, כי שכן ח׳ באהלי בנ״א, רק בשנוי שם: החח אהל' שם, קבלו אח שמם על שם יעקב אבינו ונקראו "אהלי יעקב". וגם המקטרג הגדול על ישראל, הוא בלעם, בהציצו באהלי יעקב ובראותו אח החיים, אשר יחיו שמה בני יעקב, בטהרתם ובקדושתם, בצניעותם ובנעימותם ואח האור הגדול מאיר עינים ומשיב נפש, השופע שם ממשכן ה׳ לא יכול להתאפק מקרא נגד צוררי ישראל ועל אפם: מה טובו אהליך יעקב משכנחיך ישראל! — אבל נבואתו של יעקב אבינו לא נתקיימה עור בשלמותה, כי לא נבחר עוד המקום ולא נבנה עוד בית אלקים, פי אם אהל ומשכן, עד אשר בנה שלמה אח בית ה׳ על הר המוריה, כאשר צור. ה׳. * ובהחרב בית ה׳, אשר בירושלים, לא בטלה קדושת המקום וערכו. שפך ה׳ את חמתו על העצים ועל האבנים ומקדשו היה לפליטה. אם חרבה בחינת בית מן המקום, לא בטלה בחינת ״שדה״ ולא בחינת ״הר״. — אם שלטו ידי זרים בעצי הבית ובאבניו, וגם חרשו חורשים את מקום המקדש, האריכו למעניחם, לא עצרו כח לעקור את זרע הקודש, זרע האמת והאמונה אשר זרעו בני ישראל במקום ההוא (ציון "שדה" תחרש), ותמיד יוסיפו להכות שרש ולציץ ציץ ולהצמיח צמחי ברכה וישועה לכל העולם כולו. ולא עוד אלא שבהחרב הבית האחד הגדול והקדוש, אשר בירושלים, הוקמו בחי מקדש מעט לחורת ה׳ ולעבודתו בכל המקומות אשר בני ישראל נחתים שם, וסביב להם יתרכזו בחי ואחלי בני ישראל למקומותיהם. והמה המריקים על כל בחי בני ישראל שפע אורה וצהלה והמאירים אח עיניהם באור התורה והמוסיפים להם עוז ועצמה, כה וגבורה, לעמוד ולהתקיים נגר בל הרוחות העזות והמשונות, שעברו ועוברות עליהם תמיר בגולה, ולהשתמר 'פרצופם ואופים העקרי עד עולם. ובמו בהיותנו רק משפחה אחת, אנו נקראים תמיד ׳"בית יעקב" על שם יעקב אבינו, כי בעקרו לא נשתנה ישראל ולא ישתנה לעולם. כי יעקב אבינו לא מת ותמיר רוחו חי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אלה מקדשי מעט, אשר הקים הוא בראשונה בגלותו במצרים וכמו או גם עתה הוא השמש, אשר מסביב לו יתרכזו בניו ככוכבים עולם ועד. ואם ירחקו מבני ישראל בזמן מן הזמנים, במקום מן המקומות, מעל יעקב אביהם וינתקו הקשר הרוחני, אשר בינו ובינם, יהיו ככוכבים שאספו ננהם, יכהו ויכבו ויכלו. המה יכלו ובית יעקב לעולם עומד.— וכמו כן לא חדל המקום, אחר חרבן הבית, להיות "הר" נשפה לרבים, אשר נכספה גם כלתה נפשם אל ה/ וממרחק ישאו עינם ולבם אל המקום ההוא ונפשם תתנחם. ורבים, בהשתפך עליהם רוחם ונפשם עליהם תשתוחח, לאמר, מחי יגלה כבוד ה׳ לעיני כל חי וישוב לשכן בתוכנו ויופיע וינשא עלינו בגאון יעזו, יתפללו אל המקום ההוא וישמע ה׳ אח שועתם ויענם מהר קדשו ותנוח דעתם וישובו להוחיל עד עת קץ. (שמו״ר פ״ב). אך באשר קטן המקום בעיני הבריות ובמה נחשב ובוז יבוזו לו או יעברו עליו מבלי משים, על כן בדמעה ובאנחה יקראהו המשורר •האלקי "הר מצער"