Nahalat tsevi · 1931-01-01 · Heft 3 (Januar 1931) · p. Seite 111

ב 111 ועתה הנה ברוכים אתם לד׳ אשר בפרוע פרעות בישראל, החנדבחם בקרב עמכם, ותקראו אותנו לחורה ולתעודה, לבא לעזרת חורת ר׳ לעזרת תורתו בגבורת ערות האמת. ומי גם בנו אשר לבבו עודנו חמים בבריח אבותינו אשר לא יסור הנה לכתוב ירו לד׳ לחח לד׳ כבור ולאמת תורתו חודה. אף אמנם, לו כלל זמננו לא יחלה את חליו, אסיפת ברוינשווייג הזאת אשר בעבורה מצאתם לבבכם לשמע איש ישראל, היא לברה לא היחה כדאי לקום ממנוחת החריש; וחרט איש לא תשוה. הלא נפשה בדבריה ענתה בה, והכרח פנקסיה אשר על פני חוצות שלחה מעידה פחזותה, כל רואיה יכירוה כי היא בד׳ בגדה ובנים זרים ילדה, חזות שוא ומרוחים כולה, מי זה אשר לידה יתקע, יארח לחברה עם עצת נמהרים חסרי לב, להחליף חוק להפר בריח לעזוב נתיבות עולם! הלא כל משכיל יראה כי מעשה האסיפה הזאת יחסר כל מדה ומרה אשר כל בעל דת בכלל ודת ישראל בפרס, יבקש מכל חופש חורה ונצב לשמור משמרתה, כי הנה: א. אף כי אסיפת הרבנים יאמר לה וסגרה בעדה מבוא כל הדיוט במנינה, כל דבריה, את אשר נמנו וגמרו ואח אשר הציעו לעשות, מעשה הדיוטות כולם, דברים המוניים, לא יעלו ולא יורידו בענין הדח, מאפם ותהו יחשבו. הלא כל מורה, כל ב״ד, עדות וראיה נבקש מפיהם, על פי התורה יורונו, יחנו עריהם ויצדקו, משפטי ד׳ יורו ליעקב ותורתו לישראל. אם זאת יעשו משחת כהונתם עליהם ועל דבריהם, ובקולם בני עמם ישמעו. אכן אם רק מראה עיניהם יספרו אל חוק, ורוח בטנם על שפתם ישאו, סרה כהונתם, אברה משחתם, והיה כעם ככהן. ועתה שוטטו נא בדברי האסיפה הזאת אשר שם רבנות תבוא וחטול, עברו ושובו מקצה ספרה עד קצהו, איה איפוא הביאו שמץ עדות וראיה לדבריהם מן התורה? איה איפוא אדני הפז אשר עליהם בניניהם השעינו? ספרי דתנו בקרן זויח יניחו, על לבם תורתם נכתבה, כל דבריהם דברי נביאות, כך עלה על רוחם, כך נראה להם, וכן 'חתמו. ואם פעמים שלוש דבר מדברי התורה אל פיהם יגונב, ישחיתוהו תחת לשונם, וטעמו על שפתם ישונה, ודבר בורות ישמע, כן הביא ראש וערם להיתר חחון ישראל ונכרי מאמר חז״ל בעולת בעל יש להם, חופה וקידושין אין להם, ולא ראה או לא' ירע 'כי ׳'לא נאמר זה אלא בין נכרי •לנכרי (סנהדרין נ״ז) אכן ישראל ונכרי אפילו בעולת בעל אין להם. ובן ישראל מנכריח אף בנו לא יחשב ולא ייוחס אחריו ונכרי הוא ולא ישראל (יבמות כ״ב, קדושין ס״ו) וגרועה ביאה זו בזה אף מביאות עריות החמורות. ואחד העלה מאמר שמואל דינא דמלכוחא דינא על פיו, כאלו אף בתורת איסור ועריות נימוקו וטעמו, ולא ראה או לא ידע כי רק בפרט מפרטי דיני ממונות נאמר;(גטין י׳, ב״ב נ״ד ונדרים •כ״ח), ואחד הביא מאמר ספק נפשות להקל ,וכל המקיים נפש אחת וכו׳ לעשות סמוכים לבטול מציצה, ולא ראה ולא ירע כי המציצה איננה משום מצוה אלא אדרבא היא גופה משום סכנה היא ומשום קיום נפש מוצצין אף