Nahalat tsevi · 1931-01-01 · Heft 3 (Januar 1931) · p. Seite 110

110 נ בשבח (שבח קל״ג ב׳) הן אלה גרגרי חכמת התורה בפיהם — על בז אמרתי דברי הדיוטות כולם. ב. וחקטן עור ואח בעיניהם, תחת אשר את פי ר׳ לא שאלו ודברי חכמינו ז״ל לא דרשו, ישאלו אח פי ההמון, ודברי הולכי אחר שרירות והבלי הזמן אוריהם וחומיהם, להם יטו אזן, ובחכמתם יחימרו, )/דאם בעוואוסטזיין רער געזאמטהייט" "ראם בעוואוסטויין אונוערער צייט" "וויר רירפען נור דא איבער דען תלמוד הינאויסגעהן, ווא דאם בעוואוסטזיין דער צייט בע־ רייטס איבער איהן הינויסגעגאנגען איסט" וכיוצא, הן הנה אמות בניניהם, רוח היום ימשול בם, על כן כל דבריהם ישא רוח יקח הבל, דברי הדיוטות כולם. ג. הלא ואח מצות הכהן, מלאך ד׳ צבאות יהי, כלי ד׳ ישא, יברח מתעתועי העם ולא יאמר קשר לכל יאשר יאמר העם קשר ואח מוראו לא יירא ולא יעריץ, ידריך ענוים במשפט ויוכיח במישור אח תועי דרכם, פטיש מפוצץ סלעי רשע דבר ר׳ בפיהו, צרי נוטף צוף נחומים לשבי פשע ביעקב. סביב להר בית ד׳ יחנו, ואח .העם לעלות ההרה יורו, אח העם אל על יקראו, השומע ישמע, ואם •חדל יחדלו, אח מקדש יד׳ תמה 'לא יחללו, להחניף לעם להחעוחם תוהו להשביח מפניהם קדושת ישראל — והאנשים האלה, מעט מהם לבלתי נשוא לבב בני ,עמם אל חוקי תורת ד/ אף חנף יחניפו להם, מגמתם להשפיל הר בית ך׳ לעפר יגיעוהו עד!כי אף פושעי ישראל על שפעת ראשו יעמורו, לטהר טמא עד כי יאף הטמא טהור יחשב, לחלל קודש עד אשר אף חללים במקדשי אל יקומו, ובזה ירפאו שבר בת עמנו על נקלה — אם כן אם שניתי אשלש, מראה כהן לא ראינו — מעשה הדיוטות כולם. ד. ובכל זאת לא מלאה סאחם, עור הוסיפו סרה עד אשר אף להקת הדיוטות יבוזו למו, וחוטבי עצים ושואבי מים יכסום כלימה וימאסו בם מהשיחם עם כלבי צאנם. הלא זה דרך מישרים לכל אשר בשם איש יכונה ויראת שדי לא עזב, לפלס פעמי מעגלותיו, לא ישא רגל ולא יניף יד ולא יפצה פה בדבר קטן כגדול בטרם פלס מצעדיו מעשיו ודבריו במאזני צדק ומישרים, ולא יפוק פלילה עד אשר ידע נאמנה כי טוב וישר מעשהו ואין ספק בכשרונו, ומוקש אדם לילוע קודש ואחר כן דבורו ופעלו לבקר.— והאנשים האלה הקמים בעד ענין גבוה ונשא לתקן דת ולחוק חוק ולאסר לבני עמם זה הדרך לכו בו, המה 'יבנו ויהרסו יחייבו ישלילו יגמרו יציעו וישלחו יד בקדשי עמם אשר שנוח אלפים נשמרו — טרם ,רעתם נאמנה אם יתכן להם. שבעתים נאסר להם מחוך מקהלחם "אי אפשר לבוא עד הפרטים עד אשר נחיעץ על הכלל", "נדע בינינו היתכן לפשוע מתחת יד התלמוד" לא נמצא יסוד למעשינו אם לא נמנה ונגמור כי יתכן לסור מדרכי התלמוד״ ״נתיעץ על, כלל יסודנו", "נתיעץ על הכלל", והאנשים