Nahalat tsevi · 1931-01-01 · Heft 3 (Januar 1931) · p. Seite 108

!Oft ,i וחוקי ר׳ ועדותיו בשפל ישבו, ■לשום אח זה עיקר ואח זה כטפל יחשובו. ועל פי זה לא נמנע מהם להגריע ולבטל אף מצות מפורשות בתורה בגון תקיעת שופר ונטילת לולב, אסור מלאכה בשבת, כתיבת ספר כריתות למגורשת. מה גם אף לקום בפה מלא בער בריח שרשנו, ברית אברהם אבינו, לא מצאו לב. ובאמונת כלל בית ישראל, באמונת דבר ד׳ אשר דבר בנביאיו בגדו, כי תועבה להם להתפלל בעד חזרת מלכות בית דוד משיח ד/ בעד שו* שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה, בעד בנין בית קדשנו ושוב עבודת אשי ד׳ לדבירו ולעשות רצונו שלם על אדמת נחלת תורתו. — ולבלתי יחשוב החושב כי רק רוח מלין יחזה ורעיונות בל תעשינה. ®־י, הנה פקו פלילה, התירו חתון, ובמעשה האחד הזה גלו כל מצפון לבב הבער והנמהר, גלו לעין כל כי רע ומר הם לבית ישראל ורעה נגד פניהם. נחשה מהדיוטוחם אשר גם בענין גדול כזה לא דרשו וחקרו תחלה אח משפטי דתנו, ואשר אמרו כזב ושקר ירבה. לא נדבר מפחזות מהירותם אשר תלו את עצמן בעץ שבור והשחיתו דברי סנהדרי פאריז להרע, וחזו בם מחזות שוא ומדוחים אשר כפי המדובר לא עלה על רוחם — מה ■להם ■ולסנהררים האלה, סנהדרי ירושלם משלח נעלם וסנהררי פאריז תפארת עוזמו — נחדל מלצחוק על כסלות אנשים אשר יום יום ירחיבו פה יאריכו לשון, ישקרו גם יכזבו על מיעוט קדושת נשואי רח משה וישראל, וכל מבטם להוסיף קדושה לקידושין, ועתה יתירו נשואי איש זאשה פרודי לבבות, חלוקי רוח בעיקר רעיוני מורשי לבב — אך אח זה נשאלה: איך יאמרו עוד בני ישראל אנחנו, לקיים הדח להרם קרנה באנו, אחרי חטאם החטאה הגדולה הזאת להתיר נשואי בנות נכר הארץ! מי בעל דת אשר עורנו תיקר לי דחו, אשר יואל לדמות כמו אלה בנפשו! ואם לקול חכמינו זכרונם לברכה לא ישמעו, אשר על פיהם אסור לכל ישראל לישא בת דת אחרת ׳ואין בם הויה לישראל מן התורה (ע״ז ל״ו, קידושין פ״ח), ואם טעמא דקרא לא ידרשו לבלתי התחתן בעמי הארצות כי יסירו בנינו מאחרי ד/ מדוע 'נתיבות עולם לא ישאלו ואת אותותיהם ינכרו, הלא .זו כל חכמתם ותורתם לעמוד מצפה על משמרת הזמן ולחוק חוק על פי אשר ימים ידברו — והלא דור לדור יקרא וכל שנות קדם תבענה .לקח, זה שורש חטאתנו מעולם וזה מקור בגידחנו, כי התחתננו בעמי הארצות, ובגויים התערבנו ונלמדה ממעשיהם! ולולי קם עזרא בקרבנו לקנא קנאת ד׳ צבאות בשובנו לארצנו, ומימיו והלאה לא פרצה הפרצה הזאת עוד ברוב ישראל, לא היה עוד שריד ופליט משאריה ישראל, ושם חורת ישראל כבר אבד ונכחד מארץ החיים — אם זאת איפוא, אם באמת לא ממחריבי הדת ומהרסיה המה, אם באסה כונחם לקיים הרח להחזיק בדקיה ולעורר הלבבות אליה ביתר עוז, הלא — לו כשיטתם יהי — הלא כח סנהדרים יחזיקו לנפשם להתיר ולאסור ולגזור גזרות ולתקן תקנות, הלא — לו באמת?1א נאסרו כבר נשואי נכרים על פי התורה והתלמוד — הלא בקעה מצאו כסי כזבותם ולגדור גדרה ■היה עליהם? — והמה פרצו פרץ אשר לא היה פרץ, והחריבו יסוד אשר קיום