Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1872-01-01 · 4 (1872) · p. Seite 257

HI. Saad.'s Vorrede zu Agron. 257 נפוצת מזרחד! מספר יונית ושפת פרם ומצרים ד!גו חנסית, וגם גלות בני קנז ובני ספרד ישיחו נועז גריסתת (.G?) בדם ובלשון עם ועם. יחיל לבנו על זאת וחית רוחנו כי נעדור נעדר דגות קודש מעוזינו, ותהי לנו חזות כל משאותיו ונאומי דבר פיהו כדברי הספר דחתום וכדקיץ מחזיון כי נלעג לשון בארצות שביינו.(1 יאתה לנו ולכל עם אלדינו לדרוש ולכין ולחקרידו תמיד גם אנחנו גם טפינו גם נשינו ועבדינו לא יזח מפינו כי בו נבין חקי תורת צורינו אשר דמה חיינו חייתינו אורינו מקדושינו למעולם ועד עולם. ויהי בארבע עשרי שנה ומאתים ואלף! מיום נחתום חזון ונביא ויכתוב האוגר את הספר הזה להיות לחכמה לכל עם יד לכל יודעי דת ודין.(2 ויבן אותו לחוד חידות ולמשול משלים ולהבין כל מתכונת ולחקור כל מחרוזת אשר יערכו בו הפוטרים וכל שרי שיר על הוידות(3 שוח ישיחו בו עם אלהינו בצאתם ובבואם ובכל משלח ידם, ובחדרי משכבם ואל עוללהם. סור לא יסור משכל לבותם כי תורת(4 בו ידעוה למען יקים ה' את דברו אשר דבר ביד ישעיהו בן עמום (אמוץ?) עבדו לא ימושו דברי מיעקב ומזרעו עד עולם. פנו אליו כל יודעי דעת ומכיני(5 מדע ושיתו לבבכם ונפשכם להשכילו וכל המליצים אליו נהרו ועליו תעתיקו כל לשונות הארץ הבאה והיוצאת מתיו עד תיו.(6 פודה נפשינו גואלינו מקדם בעשותינו כן אז יחנינו להורדת (.G?) ישועתה אשר נכספנו לה הפוך שפתינו הברורה על כל הארץ, לקרא בשמו לעובדו יחד. *) Bei Firk. noch נלפינו nach נעדר; die Worte, die er ferner, freilich mit Anführungszeichen, angiebl: כי חרפה היא לבני ישראל לגרש מביניהם השפה העברית ולהשתמש בשפה נכרית, scheinen nicht wön« liche Anführung, sondern Inhaltsangabe zn sein. — *j lieber die Jahreszahl s. unten; für יד bei F. richtiger 'ד, d. h. 3 — •יהוה) Bei F. richtiger: הפורטים ,ולחרוז ,ולהכין ,ויכן (nach Amos 6, ü), dann (?)שרי קודש על הוידות (bei F. ohne das erste Wav) nach Neh. 12, 8. — *) Fehlt wohl ה׳ oder צורנו. D. — 6) Wohl blos Druckfehler für מביני. G. — *) H. nimmt nach F. — worüber später — an, das Wörterbuch sei im ersten Theile alfabethisch nach dem ersten, im zweiten TheiLe desgleichen nach dem letzten Buchstaben geordnet gewesen, der Sinn der Worte sei demnach: von dem Lhav des ersten bis zum Lhav des zweiten Theiles. Allein das müßte dann doch immer heißen: von Ales (des ersten) dis Lhav (des zweiten Theiles). D. glaubt, es heiße: von einem Ende der Welt bis zum anders. Biertetjahresschrist X. 4. j, ץ