Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1868-01-01 · 2 (1868) · p. Seite 127

V. Süpercomrnentare zu Ibn Esra. 127 Cod. Asher geht, mit Weglassung des Namens Gabirol, zur andern Rencension so unvermittelt über, daß man eine übersprungene Lücke vermuthen muß, enthält aber mehrere Erklärungen, deren letzte nach den Worten הנכבד והנורא fortfährt: אעפ שכל כתוב הוא אכלת לא להבין בלנלנו סוד נעלם . זה נבלצא (sic) בא הכתוב כי אם נעלם בטופס הר אכוון בלם יהחכם ר' בלעגה בן ת ב ו ן דכי. בלאור השכל..., die letzten Worte habe ich auch aus Jaisch excerpirt; im Catal. p. 2004 unter 8 habe ich dieses Citat confundirt mit dem aus Mose Tibbon zu 2, 15 (wo Cod. Asher Nichts als נגע hat), welches nur bei Caspi vorkommt und von Kirchheim in Frankens Monatschr. IV, 108 mitgetheilt ist. Parschat Aehre haben Jaisch und Cod. A. ein Citat aus D. Kimchi und eine Erörterung der von Mose nicht herrührenden Verse; darüber citirt unser Anon. (f. 146) Nachmaindes (כאעול נודע לי בלקדם נלתוך פירופוי הרנלבן זל); was er von Anderen gehört, will er lieber gar nicht mittheilen. Zu Num. 3, 1 ff. bemerkt Jaisch כי בפחות בליג לא היו עובדין וכר זו בלנבאתי בשני ביאורים של בך עזרא אבל לא בלצאתיו בפירושו עצבלו ואפי' בשני ספרים זו צריך להיות לנלעלה אשר חרא כתוב כי האדון היה כלכלה בהם; in Cod. A. liest man wirklich ..כי בפחות לא היו ראוין לעבודה אבל כלפני שהיה האדון... Par. Sehelach wird bei Jaisch allein כאשר פי' ר' ישעיה ה^דול על גיטבלריא של דצ ך עדש באחב angeführt svielleicht Zusatz des Schreibers?); Cod. A. citirt Maimonides, הלכות בלתנות. Ans. Chukkot liest Jaisch im Citat des Gaon כי הפרה כדבש, und bemerkt, בפירושים שלנו lese man כי כלי נדה; letzteres hat auch A., aber dann בלפא (wie unser Anon. f. 156) die andre Lesart als Variante. Zu Pinchas citiren I. und A. die Note des Abraham b. David zu Maimonides u. s. w.; Par. Vedarim ist bei A. zuerst sehr kurz, die berühmte kritische Stelle wird mit צ ע abgefertigt, dann folgt die lange Apologetik des Anon. (f. 160 d) erst hier verständlich und zurMittheilung geeignet, die anderswo geschehen soll. Caspi (unten 3 f. 203 b) meint, es komme I. E. nicht auf die Autorschaft der betr. Verse an, da sie weder Gesetze noch Ermahnungen enthalten. Die letzte Peric. in A. enthält zuerst die kurze Stelle bei Jaisch (Ende בפסוק שלפני זה, Hebr. Bibl. 1. c. u. Cod. Florenz), dann eben so aus dem Anon. (f. 209 d, Ende: בישורון כללך wie bei Auerb. S. 300). Kehren wir nunmehr zu unserem Anon. zurück. Kirchheim hat bemerkt, daß derselbe einen רשבין anführe. Ich vermuthe daß diese Abbreviatur Salomo ben Iais ch נרו oder Aehnliches bedeute-