Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1866-01-01 · 2 (1866) · p. Seite 157

Steinschneider. 157 handeln wollte (אדכל הנא פי אלטאיל אלבלחלם אכלה), sie lauten: דאה באל ל א ובעץ אל ס לך יקול*-*עןבלע בליני דאה ולאה אחת היא ועללד תסבליתהא בראת שהיא עומדת בבבל ולואה נבלה באיי רלא שך אחד בלן זה ד א זה אלבלדכודה פי תורת כהנים זהי דדיה׳ אלבלתול׳ה פי זה״דזה אלפלשה אנקלבת אלאלך יא וכלן אלנלחאל אן ידכל אלנץ שכטגא ואחדא באסמיך פי איה ראחדא א* זהו גיר בלפיד ואלאלפע בלן דלך פלא תמוך פי אנה שכץ זאיד אכתצלה בלן תודת כהנים ואלחקה חרא .—אלבלפסד יפסר פידה אלגאלח. Für ihn ist also die Sache unzweifelhaft, daß דאה und דיה identisch, also im Deut, eine neue Gattung nachgetragen worden. Die verschiedenartige Richtung der erwähnten Männer hat ein über den speciellen Gegenstand hinausgehendes Interesse. 6) Unser Verfasser geht zur speciellen Behandlung der einzelnen Namen in der Uebersetzung Saadia's über, aus welcher ich nur die erste Stelle selbst mittheile, über das Uebrige werde ich nur kurz referiren. פלס ועזניה אלפיובלי...אלעקאב ואלענקא ואסתדל לבינו האיי ז׳ל פי כתאבהאלחאוי אן עזניה אלענקאבאסתעבלאלאלקלב פי אללגה פי אלעיך- ואלזין ואלכון באלעין ואלכון ואלזין ואלעלב תסבלי אלענקא ענז דכל דלן- פי כלאם א לב ל יל בן אחבלד פי כתאב א ל ע י ן.(* ובעץ לבותינו חכבלי הולאה והו אבליבלל [קאל?] אן אלפלס ועזניזה לא שכיחי ביישוב וכדלך יזעם בעץ עלבלא אלעלב אן אלעכקא קלילה אלוגדאן קאל אבו אלט י ב אלבלעלי אן אלע נקא יכבל אן'ת2אל א (?) פעאכד בלן תטיק לה ענאדה וקאל אב ובכל בל ח בל ד בן אלעבאס אלכואלזבלי והו יתחכם באבי אלחם ן אלבליהי אלחלואני לו פתחת בחדית אלענקא ג׳עלת אנהאכאצת ופלדת (?) פי ביתך וטאלת ודלג׳ת בלן וכלך ואנך טאל בלא סבלתהא וטעבלתהא וטאל בלא אכרג׳תהא ולג׳בלתהא פדל בלן אקאויל הדין אלנחוין אלעכקא גיל בלוג׳ודה׳ עלי אלאבלל אלאכתל כק' [כקולהם] עה פלס ועזביה לא שכיחי ביישוב. Hai hat also im Wörterb. אלחאוי nachgewiesen, daß עזביה durch Vertauschung verwandter Buchst. UUc sei. Ob die folgende Stelle, in welcher der Ausspruch des Amemar (Chullin 62 a), daß sich das Thier nicht in der bewohnten Welt finde, *) Vergl. Zeitschr. d. D.-M.-Gesellsch. VI, 415 die Mittheilungen über das von Juden benutzte v•־’^ (vergl. Hebr. Bibliogr. 1859 S. 109, 1860 S. 1.).