Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1862-01-01 · 4 (1862) · p. Seite 292

292 Journal-Revue. Nr. 56, ein solches Manuskript anfgefunden, über welches er anderswo ausführlicher sprechen will*). Von der Punctation, sagt der Vers., besitzen wir zwei Systeme, das der Madinchae und das der Maarbae, welche letztere die übliche ist, während die crstere uns erst seit zwanzig Jahren durch die Aufstndung alter Handschriften in der Krim bekannt geworden ist. ״Gegen Ende des zehnten Jahrhunderts" machten zwei Maßorethcn, Ben-Ascher und Bcn-Nafthali, jeder eine ״Bibelrevision"; die zwischon beiden stattfindcnden Varianten beziehen sich, soweit sie in den großen rabbinischen Bibeln abgedruckt sind, lediglich auf Lesezeichen: Dagesch und Nase, Methcg, untergeordnete Abweichungen der Vocalisation. Der Vers, glaubt jedoch aus den Worten Juda's ben Bilcam in seinem handschriftlichen Commentar zum Deuteronomium ״unwiderleglich" beweisen zu können, daß ihre Abweichungen sich viel weiter, auf ganze Worte erstrecken. Der Vcrf. scheint mir jedoch einen Theil dieser Stelle mißverstanden zu haben und dadurch zu diesem Jrrthnme gekommen . zu sein; die Stelle im Ganzen ist aber auch sonst so interessant, daß sie hier auch im Originale stehen möge: כי יראתם מפני האש הדה אלנסכה אלתאניה מן עשרת הדברות הי עלי מא פי אללוחות (חאלתואני ומא פיהא מן אלתגיר ואלזיאדה הי עלי מא כתב אללה פיהא ואלאולי כאנת נסכה אלאלואח אלמכסורין ור' סעדיה גאון ז״ל יקול אנהמא תנזלין ויעתקד מתל הדא פי אלמזאמר אלמתבררה בכלאף פי בעץ לפטהא ופי אלאכתלאף אלדי בין אלעראקיין ואלשאמיין מתל קראה אל עראקיין ועמדו רגליו על הר הזתים דון ביום ההוא ואלשאמיון יזידונה קאל הדא ידל עלי אן הנזלין נזלת הדה אלנבוה וגירהא ממא פיה כלאף פאתבת אלקולין עלי מא נזלא ואנא ארי אן הדא אלכלאף אנמא וקע אלנקל פכאן לא שך מן אלאמה מן נקל מן אלנבי עלי אללפט אלואחד וכאן מנהא מן נקלה באללפט אלתאני פאהבת אלנקלאן גמיעא והדא הו ענדי עלי פלוגתות בן אשר ובן נפתלי אעני אן כל מנהמא וגד נסכה עלי קולה ולזמהא ולס יר בגירהא וכדלך סאיר מא אכתלף פיה אלמערבאי מע אלמדינחאי ממא אתבתה אלאולון לים קולה ארץ זבת הלב ודבש אלדי פי אכר פסוק ושמעת ישראל במנתסק בה אנמא הו מתצל באלפסוק אלדי קבלה והו קולהם (קולה .l) ולמען יאריכון ימיך כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך ארץ זבת הלב ודבש. *) Wie mir zuverlässig bekannt geworden, hat Hr. Seminar-Director vr. Frensdorfs in Hannover bei einem neulichen Aufenthalte in Paris sich eine Abschrift von diesem Manuscripte gemacht. Eine genauere Angabe darüber, wie über dessen Verhältniß zu unserer großen alfabetischen Maßorah würden wir mit Vergnügen aufnehmen.