Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1862-01-01 · 3 (1862) · p. Seite 235

Schlachtregeln in arab. Sprache. 235 (öfter) das Holz ans dem Walde nach Hanse tragen mußte 1), so daß man mit Anwendung auf ihn den Spruch der Alten modificiren könne: ״Wehe dem Menschen, dem ein Löwe begegnet, wehe dem Löwen, dem ein Gelehrter begegnet". Hieraus ergiebt sich aber die Wichtigkeit des Studiums. An die Sentenz des Pinchas ben Jair (Abod. Sara 20) knüpft er dann die Bedeutung des Enthaltens von unreinem Essen und Trinken (Bl. 4, 5), er beruft sich später (Bl. 6) auf einen Spruch eines alten Philosophen.^»), auf das ״Buch des Apfels" von Aristoteles, und ein Buch des Hermes 3). Endlich (8, b) wendet er sich in Prosa und in Versen an einen Scheich Abu Amrau Moses, der ihn aufgefordert habe, eine compendiöse ^Monographie über das Schlachten der reinen Thiere zu verfassen 4), er nennt den Titel und giebt den Inhalt der 10 Capitel folgendermaßen an: 1) וקד בלגני מן חקאת מחקקין אן פי מא קרב מן עצרנא הדא כאן בארץ אלשאם רגל מן אלהברים אלפצלא יערף באלחבר אלעכר (?) כרג ליחטב הטב ולס כאן לה דאבה יחסל עליהא פלקי אסדא חמלה אלחטב ואוקד טהרה ו^הדכלה אליציעתה מהמלא חתי אנה ענד מנזלה ואצרפה וכאנת לה בהדרה עאדאת אן יאתי באסורה מהמלין חטבא ען מעאינה אלכאפה ונקע אלצאדקין פיגב אן יתמתל עליה במא קאלו אלאולין אוי לו לאדם שפגע בו ארי אוי לו לארי שפגע בו חבר. 2) וקד קאל בעץ אלפלאספה אלמתקדמין חיוה אלנפס בבעצהא בעץ, יריד אן אנעש שי ללנפם אעני נפם אלאנסאן פהו נפס גירה מן אלחיואן. 3) חסב קול ארסטאטאליס אלחכים פי כתאב אלתפאחה אלאשיא תצלח באשכאלהא ותפסד באצדאדהא וקאל הר מ ם פי כתאב טבאיע א לכל ק אי אלטבאיע לא תקוי לא באתצאל אטבאלהא בהא ולא תצעף אלא בלקא כלאפהא איאהא. Die älteste mir bekannte bestimmte Anführung des 0' התפוח gehört dem Maimonides (Brief an S. Jbn Libbon) und unserem Autor (hier und Bl. 18d, weiter unten, vgl. Catal. S 674, Zur pseudepigr. Lit.!862 S. 48) an, was für Zeit und Vaterland des letzteren vielleicht von Gewicht ist — Das Buch des Hermes habe ich unter diesem Titel bis jetzt in keiner arab. Quelle gefunden. — Bl. 8 bezieht er sich auf eine Stelle der Liturgie: רסמו אלאבא ז״ל פי צלותנא אן נקול ואילו פינו מלא שירה כים. וקד עלם אללה אנך יא שיך אבא אלעמראן סייד נפסי וגוהרה חסי (4 אחב אכואני... ואני לאקול לך מא קאל בעצהם