Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben · 1863-01-01 · 1 (1863) · p. Seite 44

44 11 Sadducäer und Pharisäer. ihm hörten, setzten sic ihn zum Fürsten über steh. Alsbald begann er stc zu schelten und sprach: ״was hat bewirkt, daß ihr dieses Babylonicrs nöthig habt? Weil ihr nicht die Schule der zwei Großen der Welt, Schcmajah's und Abtalion's, die doch bei euch weilen, besucht habt" 16). Diese Darstellung hat schon manche verwischende, sagenhafte Bestandthcilc, aber offenbar auch noch viel Ursprüngliches. Offenbar stemmte stch die herrschende priestcrliche Partei ,7) dagegen, das Passah am Sabbathc zu schlachten, und machte gegen dies Verlangen זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה :Die Stelle lautet (“ עשר להיות שבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אפשר שיש ממנו תוחלת, שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו, אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה . . . אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת, התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה, מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור, מה תמיר קרבן ציבור דוחה שבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת, מקל והומר מה אם תמיד שאין מחייבין על עשייתו כרת רוחה את השבת, פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת, ממירה שוד. נאמר בתמיד במועדו ונאמר בפסח במועדו, מה תמיד שנאמר בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנאמר בו במועדו רוחה את השבת, אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי, היקש שאמרת יש לו תשובה, לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה, קל וחוטר שאמרת יש לו תשובה, לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין, גזירה שוד, שאמרת שאין אדם דן גוירה שוה מעצמו. . . אף על סי שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו טמנו, עד שאמר להן יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון, כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן, כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים, אמר מי גרם לכם ליצרך לבבלי הזה, על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם: Alten Bathira's", welche sonst im Thalmud nirgends als״ Daß die (זנ höchstens noch in Beziehung auf das hier erzählte Ereigniß Vorkommen, nicht den pharisäischen Gelehrten, sondern der herrschenden Priester- oder sadducäischen Partei angehörten, ist aus dem ganzen Gange der Geschichte klar. Daß die Behauptung ferner, das Passah dürfe am Sabbathe nicht dargebracht werden, von den Sadducäcrn oder Boöthusen gestellt wurde, beweist wiederum der Umstand, daß auch die Karäcr diese Ansicht vertheidigcn, wie S. 166 ff. auf diese Uedercinstimmung מאמר האישות schon Hold he im in .hinweist