Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1889-01-01 · IX. (1889) · page 22

18 ויאמר בתשובתו ויכתוב בשולי האגרת לאמר השולח אמרתו ארץ עד סהרה ירוץ דברו. ויאמר אילו נכון לי היה נוקד נקודות• עוד אירע למהר״ר הלל ז״ל שהיה מחלוקת בחבורה עיר אחת שני צדדים אלו בנגד אלו צד אחד רוצה להשיב דינים(להושיב דיינים •0 ולטעון בעיר ההוא והצד השני לא רצו לטעון בעיר ההוא וכתבו והניחו החילוק במהר״ר הלל הנ״ל ושאלוהו היאך יטענו ויכתוב להם טענו בעירכם• (Gen. 45, 17. Das Wörtchen את musste, um die witzige Anwendung zu ermöglichen, unberücksichtigt bleiben.) עוד שאלו ר' בדו ך מקרעמז כמה שעות הקיש הקשקש והיו־־» בעת Wegen des gleichen) •ההוא כ״א שעות ביום ויען ויאמר ויך א״ך א״ך Silbenlauts der gebrauchten kurzen Wörter als bemerkens- (.wert notirt ועור שאלוהו על בית אחד כמה דלתות היו לו ויען ויאמר א׳ב׳ג׳ד׳ וג' דלתות היו באותו הבית• (Vgl. über Hillel v. Erfurt meine Notiz in Kobak’s Jesch. 6 d. Abt. S. 303.) עוד אירע מחר״ר יעקב פולק שמע על כה״ר חיים שהטילו בו רי״ש לקרותו ר‘ חיים והיה קשה בעיניו שנראה לו שלא הגיע למעלת הרי״ש כלומר יסיר הרי״ש (Sab. 75 a) ויאמר עליו פסיק ר י"ש ולא ימות ויאמר לו חיים היינו ולא ימות• (S. über Jak. Pollak Jahrb.7, 31 ff.) עוד אירע לר׳ אשר שהלך כמו שעה ביער וילך הנה והנה ויפן כה וכה וירא כי אין דרך לצאת מן היער ואחר שעה כשיצא מן. היער ויבא העירה ויגר שהיה הולך ותועה ביער ויאמר אחר לתלמידיו לגבר א ש"ר דרכו נסתרה ו •סך ה' בע־וד (בעדו?)- נאמר ער־1 מושל משומד לה׳ המלוכה ומושל בגויכש• פעם אחת אירע שבא ר‘ יעקב לפתח בית אחד ביום השבת והדלת היתה סגורה וינקש עם הברזל התלוי בפסח להשמיע לבני ביתו שיפתחו ויכניסוהו והנה אסור לנקש עם ברור־1 ביום שבת וישקיף אחר מבני הבית לחוץ בחלון וירא והנה רבי יעקב מנקש ביום השבת עם הברזל וישאלוהו בני הבית מי נקש הדלת ויען ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשיר. (Vgl. Sab. 92 b)במס׳ שבת שנים שעושים מלאכה אחת שניהם פטורץ ופעם אחת הלכו שני חבירים בשבת דרך טיול ונתנו ידם זה לזה ויטענו אחד ויגלגלו החביות בשוגג בלא מחשבה וירא (sic) גופם על חביות אחד מחבריהם ויאמר שבת הוא ויען האחר ויאמר שנים שעושין מלאכה אחת שניהם פטורין (Fass) בב׳ת פעם אחת ישב משה נרדם וישן ובידי שני כבירות של אווזות ובא אחד ליקח הכבירים מידו וישם אבן בידו ויקץ משה משנתו וירא והנה אבן בידו פתח ואמר וירי משה כבדים וישימו אבן תחתיו• (Ist offenbar erfunden, um die Schriftstelle Exod. 17, 12 zu einem Witze zu benutzen.)