Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1887-01-01 · VIII. (1887) · page 59

54 Annah me, dass Akrisch zu den aus Spanien und Neapel Ausgewiesenen gehört hat, basirt. Dieselbe lautet: אמר יצחק בן אברהם בן יהודה עקריש נ״ע מגלות ספרד ומנפוליש כי לא קבל עליו מים הזידונים ונגרש עם יתר הפליטה הנשאי־ת מכל ממלכות אישפנייה ופי־אנסא וכלם באו עליהם המים המאררים ולא נשארו אלא שנים שלשה והמה נמלטו למלכות נאפוליש גם שטה לא שקטו ויברחו בהחבא ויבואו לשאלוניקי וימצאו לנפשותם מרגוע ואגי הגבר ראה עוני בראותי מיתת כל הדור ההוא דור צדיקים ז׳יל גם עלי עבר רוח הטלטול Nicht von sich, sondern von seinem Grossvater giebt Isak Akrisch hier Nachricht. Dieser ist mit anderen Exulanten von Spanien nach Neapel und von dort (1498) heimlieh nach Saloniki geflüchtet. Isak Akrisch wurde dann selbst auch von dem Wandertriebe ergriffen, der, wie er weiter erzählt, ihn immer südwärts führte, bis er nach Kairo kam, wo David Abi Simra ihn als Lehrer in sein Haus aufnahm (ואלך למסעי הלוך ונסוע הננבה עד בואי למצרים •#• ומצאתי בוז אנשים ובראשם כמה״ר דוד בן אבי זטרא ז״ל .• ויביאני אל ביתו .• וישימני מלמד את ניניו ואת נכדיו בני בניו ובני בנותיו)♦ In dieser Stellung verblieb er ungefähr zehn Jahre (י(ואשב ש□ כעשר שנים bis nämlich David Abi Simra, nachdem er vierzig Jahre Rabbiner in Kairo gewesen, sich nach Palästina begab, wo er, erst in Jerusalem und dann in Szafed, noch zwanzig Jahre lebte (וימלוך על ישראל במצרים ארבעים שנה ובירושלים ובצפת תיב״ב כעשרים שנה)• Nach der von Grätz (S. 10 A.) beigebrachten Beweisstelle (Resp. מבדים II [nicht I] No. 131) war Abi Simra noch 1569 in Szafed. Der terminus ad quem lässt sich indes noch tiefer hinabrücken. Aus Resp. אבקת רובל No. 190 geht nämlich hervor, dass die Entscheidung des dortigen Rabbinats betreffs eines a. 1569 in Damaskus eingeführten Statuts im Jahre 1571 erlassen wurde (וזאת ההסכמח נעשית בחדש חשון שנת השב״ט ועתה בשנת האש״ל בחדשתמה שלחו אלינו מדמשק תופס הפסק הארוך), diese ist nun No. 187 auch von Abi Simra unterzeichnet. Demnach kam Abi Simra 1552 nach Palästina und Akrisch war also etwa 1542—1552 in seinem Hause. Im Jahre 1553 war er bereits von Aegypten weggegangen. In Kandia, wo er in demselben Jahre anlangte, war bereits die päbstliche Vorschrift, alle Talmudexemplare zu verbrennen, in voller Geltung und