Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1885-01-01 · VII. (1885) · page 74

70 Es ist demnach hier zu lesen: בגאותו רשע וךלק עני יחפשו במזמות וו חשב• — Für 4 •*) בל מומחיו) hat lxx. לנגר עיניו vgi• 36,2 □אין פחד אלהי ידרש ללננד עיניו Würde dann auf 'ה (v. 3) sich beziehen. Das Object fehlt hier wie v. 13, wo רעןעו hinzuzudenken ist. Der Schlusspassus ist daher nicht, wie der Verf. meint, mit v. 5 zu verbinden. Auch mit יפחיד für 5) יפיח) wird man sich kaum einverstanden erklären können. Dieser Passus bleibt noch unklar. — לאשרי לא אכריע wie der Verf. für אשר לא ברע (v• 6) gelesen haben will, wäre ein recht schwerfälliger Ausdruck, besser לדור ודור אשב, לא אכרע* — Hass v• 9 בסבכו für סכה zu lesen *st (8• ■Pesch.), scheint der Verf. voranszusezen. — Dass für בעצומיו (v* *0) במועצותיו zu lesen sei, ist nicht so offenbar; hier kann nur von Kraftanwendung, Ueberwältigung die Rede sein, daher בעצומיו woi בתעצומיו• — v• 14 ist כי אתה aus dittogr. ראית entstanden und כעס etwa לחמס daher leg. ראית עמל וחמס תביט (vgl. Hab. 1, 3). — ללידות כמו אף Wie der Verf. 16, 2 lesen will, ״im Zorn treffen“ ist germanisirendes Hebräisch, vielleicht במו אי0ל 8 ,10) בסתרים) (im Verborgenen). Ist das ל dittogr., dann leg. במאס כי השתות יהרסון — •פתאם (v- 3) giebt in der That keinen Sinn, vielleicht leg■ [□]12,3 — •כי קשתות ידרבון [על] צדיקים להפיל steht שפת חלקוח verbindungslos da, es bildet einen besonderen Saz. leg. שפת□ יחליקץ• — 12, 6 ist אשית בישע יפיח לן unerklärlich; man hätte anstatt dessen אשיר לרישע בגמולו erwartet, das vielleicht die Urgestalt dieses Passus darstellt. — 12, 9 ist eine bekannte crux interpretum; vielleicht ist für □כרסזלת לבני אר zu lesen יכרת זכרם מן הארץ? — v. 13, 6 (s. Comm. z. st.) leg.:כגמולו 4 ,14 — .עלי ist nach Spr. 30, 14 zu lesen ...5 ,14 — •אכלי ץני für בדור (ai.פזר) ist vieii.יעזר zu lesen. — עצת עני תבישו (v. 6) scheint aus ישמח עני בישועתו hervorgegangen zu sein. —16, 4 ist schwierig; אחרים המירו (Dyser., Grätz) ist nicht stylgemäsz, viell. leg.לעצבי□ אחרי□ בחר״ן• — v. 5 ist תומיך unhaltbar, leg. תברך• — V. 6 hat mehrere Härten, leg.אברך את ה' אשר ענני אף לילות יעירני כנורי• — v. 11 f שבע leg.אשבע uud במעונךf• בימינך• — 17, 1 fehlt, wenn mit dem Verf. אלחי vor צדקי eingeschrieben werden soll, zu שמעה das Object; es ist indes sicherlich צעקי צדקי zu emendiren. 17, 3 ist die Emendation von לילח in בליותי ganz treffend, aber im Uebrigen ist der Vers noch dunkel, für זמותי כל יעבר פי לפעלת אדם בדבר שפתיך ist vielleicht zu lesen באמת כל דברי פי לא פעלתי און בדבר שפתי כי; nach תמצא ist עוני hinzuzufügen. Für שמרח י leg* נ) נשמרתי dittogr.) — v. 10 bleibt auch nach der von Dyserinck adoptirten Emendation nicht recht verständlich. חלב לבמו סגרו »»Mit Fett haben sie ihr Herz verschlossen“ ist ein unbeholfener Ausdruck, doch können wir dafür nichts Besseres bieten, vielleicht leg. לחבלני פערו פימו oder לחרפני• — Pur אשרינו leg. יצרוני wie nach dem Verfasser v. 9 für שדווי* Hie Worte לנטות בארץ דמיונו gehören wahrscheinlich zusammen und bildeten einen ähnlichen Ausdruck wie 7,6) ירמס לארץ חיי), etwa לשפוך לארץ דמי oder Aehnliches. — V. 13 a