Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1883-01-01 · V. und VI. (1883) · page 79

75 ״Die Demut“ sagt G., ״ist unter den guten Eigenschaften die beste“ und ebenso bezeichnet sie B. als das Haupt und den Anfang derselben.*) In Demut wird der Stolz verwandelt durch die Betrachtung des Wechsels aller Dinge und namentlich der Vergänglichkeit des irdischen Lebens.**) Fast unverkennbar ist in beiden ethischen Werken die Gleichheit in der Darlegung des Gedankens, dass die Demut die Gentigsamkeit und Duldsamkeit zur Folge habe.***) Die ganz überflüssig scheinende Bemerkung B.’s, dass die Humilität, die der Demut innewohnt, eine von den Seeleneigenschaften ist, erhält nur dadurch, dass die Kenntniss der Gabirol’schen Theorie von der Inhärenz der psychischen Qualitäten vorausgesetzt wird, einen rechten Sinn.f) Manchmal hat es den *) ei. 1» 2. השפלות טיבה שבמעלות הטובות; b. 6, 8. in Bezug auf die Demütigung vor Gott: והיא ראש ותחלה להן! *gl• ib. 10 (p. 313) המרה החשובה הזאה העליונה הרמה• **) G. 1,1. וכשידע כי הנמצאות כולם משחנות וחולפות כל שק שתשתנה מציאותי ויכלה גופו ותשוב מדת הנפשגאה שפלה *gi• B. VI, 5 (p. 297 ff.). ***) G. I, 2. (11 a). ואמר הכתוב בארכם המסתפק במה שיש לו צדיק אוכל לשובע נפשו ובהפך יזה אמר ובטן רשעים תחסר ומי שחננו בוראו כה וזריזות ובטהרה איננו צריך שידאג ופרי (1• e. המרה הזאח (השפלורת המנוחה ואמרו קצרת מן החכמיבם מי שרצונו מן העולם במה שמספיק .לו יהיה המעט שלו די לו והסבלנות ממין המרה הזאת מי שהיא נקל אצל עצמו יהיה נכבד אצל בני אדם t) b. vi, 1. rp. 290) והיאמדה• B. X, 6. (p. 311). וכאשר יהיה נכנע אין לנפשו אצלו שום מעלה ומה שיזדמן לו הוא מסתפק בו וזה יביאהו למנוחת נפשו ומיעוט פחדו והמעט מן העולם מספיק לו עם כניעתו והכת אחררת הפך זה כמו שאמר החבס צדיק אובל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר והשני כי הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים והשלישי יהיה מוצא חן יותר בעיני בני אדם אבל הכיניעה הבא שפלות הנפש•