Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1883-01-01 · V. und VI. (1883) · page 11

7 abweichenden Reeension angehört, den der durch תיליר ergänzten Textesfassung entsprechenden Passus דיסב איתתא זניחא וח|1ליד ליה. Die Uebersetzung dieses Sazes selbst lautet in dem Targurntexte: ״Gehe und nimm dir ein buhlerisches Weib und es soll dir Kinder der Buhlschaft gebären44. Es scheint sonach, dass das Wort הוליד, das sich im Texte befand, zuerst in תלד um wandelt wurde, damit der Prophet nicht ausdrück־ lieh als Erzeuger von Buhlkindern hingestellt sei, und dass man erst in späterer Zeit zur gänzlichen Weglassung desselben sich entschloss. Eine Spur dieser Tendenz ist noch darin zu finden, dass das Pronomen in V. 3 in dem talmudisehen Citate dieses Verses (a. a. O.) weggelassen wird (vgl. Rabbinovicz, Variae Lectiones tom. VI p. 265 A. p), was auch bei Jizchaki (Talmud-Comm. a. a. O.) und Ib. Esra (Hosea- Comm. z. St.) geschieht. V. 3. Der vielgedeutete Name גמר בת דבלים enthält, wie sämmtliche Erklärer annemen, eine sinnbildliche Bezeichnung, wenn dies auch im Schrifttexte nicht ausdrücklich bemerkt wird. Die Talmudlehrer versuchen verschiedene Auslegungen (Pesachim a. a. 0.), unter denen die im Namen Rab’s mitgetheilte, nach welcher דבלים in דבייים zu verwandeln ist (רבה רעה בת רבה רעה ״Böse Rede, Tochter der bösen Rede“, also: die vielfach Berüchtigte) die textliche Grundlage verlässt. Hieronymus be- אינשי במא דתבעי הא דבילתא׳ ועדיאת וילידת ליה תרין בנין ובנת ואמר ליה זיל חלף הדא איתתא זניתא ובנהא דהיא וניחא ובנהא תנו, מתיב ואמר קדמיוהי בבעו מינך רבון עלמא הלא מן קדמך אחגזר עלי למנסבא 1יתה] וכרי דילידת לי הרין בנין ובנת את מפקר לחלפינון (יתה .das) יהא רעוא מן קדמך רתיחום עלי דלא תפריש ביני ובין בניי׳ מחיב ואמר קוב״ה ואמר ליה הושע נביאה 'הוה לך למילף מן מילי רילך דאיתא זניתתא ובנין חנו לית את בעי להון למיהלף וכד את אמר לי למיחלף בנייא חביבייא דילי בניהון דרחימין דאינון אברהם יצחק ויעקב דהליכו קדמי בקעזוט, בכן מתיב הושע חבית קדם ה'׳ מתיב קוב״ה ואמר ליה לא אקבל מנך עד דתברכינון לישראל ותתנבי עליהון טבין, בכן פתח הושע בנבואתיה ואמר ויהי מנין דישראל כחלא ריפא.