Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1877-01-01 · III. (1877) · page 104

99 eine richtigere Fassung. Die Bemerkung zu ו' דגחון (Sachs S. 53 שכלה שאין נחש ונחש שנארב בו׳ קללות) ist zwar auch hier ungenau gegeben (לפי שכולן מין נחש שנארך בו נחש קללות) und soll wol lauten לפי שכולין מין נחש ונחש נאיר בו' קללות, allein andere finden wir in einer verständlicheren Weise ausgedrückt, so zu לוט׳ שאין :ל' וישליכם השלכה עולמית אלא לפי שעה, zu לפי שאינו עורים ממש אלא :צ׳ צפו עינים להם ולא יראו (die Worte שמות והוא עומר gehören an den Schluss der Bemerkung zu פ' דשפרפרא wo unser Manuscript noch והוא עומד בשחרית hat). Den Schluss bildet ein Verzeichniss der klein geschriebenen Buchstaben. 8. Anordnungen, die unter der Strafe des Bannes getroffen wurden (21/2 Bl.). Ist eigentlich das in Resp. Meir b. Baruch Ed. Prag ll'lb abgedruckte תקנות שתיקן ר״ת, aber mit mannichfachen Erweiterungen; dafür ist die mit צץ המטה beginnende Proclamation (112 a) hier stark gekürzt. 9. Das Alphabet Ben-Sira’s, nämlich die aramäische Sprache mit kurzem Commenlare (1 Bl.). Die Fassung derselben weicht hie und da von der in den gedruckten Recensionen ab. 10. Eine Betrachtung über Busse, beginnend: הא לך סוד התשובה 172) שלח לני הקב״ה ביד עבדו יחוקאל .. .. Bl.). Das Epigraph am Schlüsse enthält nichts Beachtenswertes. 11. Das hier abgedruckte deutsch-hebräische Glossar (272 Bl.) 12. Ein Bruchstück aus dem 5) □' אמרכל Bl.). Auf dem ersten Blatte oben liest man: בטוב גדא אתחיל דא ספר אמרכל עמ״י עש״ו הלכות יין נסך. Beg. תנו בפ״ר ישמעאל לוק[ח]ין גת בעוטה מן הנכרי bricht mit folgenden schwer leserlichen Worten ab: תשובת הר״ר אפרים בר יעקב אפי/ בניענוע הברוא שרי בהנאה אפי/ עד הברוא מאת אשר השיב להר״ר יעקב בן אחיו הח״ר גרשום קבל נא את שורתי וקראת (כל?) ברכתי. אשר לך הבאתי תואמה. במשקל דעת לב (?) חכמה: אדון לי יעקב. והסר לב העקוב. והוד וסוד תנקוב. לקורא הדורות. פנה אל תורתו. וסור אל משמעתו• להבין סודתו. אמרות טהורות. ראה בה ותבקר. והשכם בבקר. חקור עד אין חקר. בשבע החקירות. יהי בה חלקך. וחפץ חשקך. ירוצין שוקיך. למשנה וגמרות. משוך את אמרתי. ותשמע עצתי. וקיבל לרנתי. (Das letzte Wort ist von derselben Hand mit schwärzerer Tinte unter der letzten Zeile zugeschrieben). 7*