Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1876-01-01 · II. (1876) · page 202

196 אחד להיות וה מבוא ושער לסתור תורתינו הוא ותורתינו אנחנו(?) ויש לך לתמוה מרב התנכלו שמחשבת האיש המזיד הזה היתה להרוג אויבו ולהחיותו ובראותו כי לא עלתה לו מחשבתו התנכל בעצה אחרת להיות סבת הריגתו ואבידת אויבו ותחלת הנכשלים בעצה הזאת [היה ישו הנוצרי] והוא מישראל ואעפ״י שהיה אביו גוי ואמו ישראלית טפי השמועה למדנו גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וזה שנקרא אצלינו ממזר נקרא על דרך ההפלגה שהטועים האלו אמרו שהוא שלוח מאת הבורא לבאר ספקות התורה ואמרו שהוא [המשיח] שהבטיחני הבורא על יד נביאיו והוציא התורה לעניינים אחרים וסבר בה סברות המביאות לבטל הדת כולה ולהפר כל מצותיה ולעבור על כל אזהרותיה על הדרך לפי כוונתו שהתכוון וכשהתבאר לחכמים חפצו וכוונתו עשו בו כפי הראוי לעשות קודם שיתישב ויתפרסם נכולו וכוונתו באוטתינו. ישתדל להרוג שונא עם התקיימו הוא וכשילאה ישתדל בענין שיהרג הוא עצמו ושונאו ותחלת מי שמצא זה הדעת היה ישו הנוצרי והוא מישראל והוא אע״פ שהיה אביו גוי ואמו ישראלית העיקר בידינו גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ואולם נקראהו [מטור] להפליג חרפתו הוא הביא ליחשוב שהוא שלוח מהשם לבאר ספקות התורה ושהוא משיח היעוד לנו על יד כל נביא ופרש התורה פירוש מביא לבטול כל התורה וכל טצותיה והתר כל אזהרותיה לפי מה שכיון והרגישו החכמים לכוונתו קודם שיתחזק פרסומו באומה ועשו לו הראוי לו. M. spricht hier die Ansicht aus, dass Jesus, den er entgegen einer vulgären Tradition nach Jebam. 45 b für einen legitimen Sohn seiner Eltern erklärt, durch die Behauptung, es gebe zwei Lehren, welche von Gott stammen, die religiöse Anschauung zu verwirren und auf diesem Wege das Judentum zu stürzen gesucht habe. Er meint ferner, dass das n. T., das erst in später Zeit zusammengetragen wurde, auf Jesus zurückgeführt wurde, aber nicht im Sinne seiner eigentlichen Lehre abgefasst sei (ולזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו באומות מבני עש י ו שלא היחה כוונתו אליה ולא עלתה כמו כן במחשבתו*). Die Stelle, die von *) So lautet dieser Passus im N’schen und änlich im T’schen Texte. Die Worte מבני עשיו feien in der Ed. Prag, aber nicht in Ed. Basel und Ed. Hanau. Holub bezieht diesen Ausspruch unnötiger Weise auf die manichäische Lehre.