Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1876-01-01 · II. (1876) · page 156

בי היכי דליהווי שלטא ואי אשתייא אתי'לידי הרגל עבירה, ולבסוף אמרה לרב טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואסינא אי שתייא ליה אנא/ היא אמרה, לא קא עבדא לי יקרא, אמרנא אשדרתיה לך דתשתיית נאמנת אינהו א״ל רב אף בוו אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת. Die Vermutung R. J. B.’s, dass ולבסוף אמרה לרב in ול' א' לשמואל zu verbessern sei, wird dem Sinne nach durch die Anfürung in Abr. b. David’s בעלי הנפש (ed. Berlin 2b), wo dieser Passus ולבסוף אמרה ליה lautet, bestätigt. Abr. b. D. bemerkt zwar, dass er die Quelle dieser Erzälung nicht kenne (ולא ידענא היכא אשבחיה), allein sie ist sicherlich nur eine etwas anders lautende Version des folgenden in j. Ket. II, 5 dargestellten Vorfalls. שמואל בעי לאודקוקי לאיתתיה אמרה ליה טמאה אני לטהר אמרר. ליה טהורה אני אמר ליה אתמול אמרת טמאה, יוטה דין טהורה אמרת ליה לא הוה בחיילי היי שעתא שאל לרב א״ל טכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת. (Für יומא דין hat Ha-Terumah No. 91 שמירון d. i. ofyiBQOv, vgl. auch Schitta zu b. Ketub. 22 a). In der Relation des p. Talmuds sind nur die speciellen Nebenumstände weggelassen. Die Identität beider Erzälungen wird auch von einem älteren Commentator (in Schitta 1. c.) angenommen, der das von R. Acha Erzälte aus einem gaonäischen Responsum kennt. Wahrscheinlich lag R. Acha hier noch die Quelle vor, aus der diese Erzälung in den p. Talmud übergegangen ist, und ist selbe, da der Talmud und selbst die Callah-Tractate dieselbe nicht kennen, einer ebenfalls palästinensischen Quellenschrift (vielleicht der Boraita des Tractates Nidda, s. oben S. 124 ff.) entnommen. Mar-Samuel, den wir mit Recht für den Lehrer R. Acha’s halten dürfen, ist sicherlich derselbe, der nach gr. Hai. 84 a in Gemeinschaft mit dem nachmaligen Gaon Jehudai gelegentlich eines vorgekommenen Falles entschied, dass die zwischen einem Nichtjuden (Parsen öder Moslem) und einer Jüdin geschlossenen Ehe Rechtskraft habe. In lttur (I, 109 a) findet sich nach מר שמואל das in den gr. Hai. weggelassene Prädicat ראש כלה. Mit geringerer Bestimmtheit lässt sich das von noch zwei Stellen (gr. Hai. 34 a כמעשה דמר רב חנה ומר רב שם־אל und 134 a (ומר רב שמואל אע״ג דהוה מחוור ליה vgl. über leztere Reifmann קול מבשר S. 11) behaupten.*) *) Eine falsche LA. bei Isak Giat (הלבות I. p. 7) könnte zu der Annanie verleiten, dass der Name Samuel’s in den gr. Halachot noch irgendwo ange-