Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1876-01-01 · II. (1876) · page 126

120 שביעי שחי* להיות בשבת משום שבעה ־גברי והכי גרםינן ביום האחרון של חג קורא מצות וחוקים ומשפטים ובכור והכי משמע להו כלומר בפרשת חוקים ובכור היינו למפרע נקט דכתיב בסוף הפרשה את החוקים האלא ופרשת בכור לעיל מניה קאי ומצאתי בספר ישן שהיה כתוב כאן מצות חוקים ובכור וכדגרס רבעו שלמה ומחק מחדש מצות וחקים של בכור ומוגה במקומו קורא כל הבכור. Ursprünglich war es also nur Brauch, an einem auf einem Sabbat fallenden Halbfesttage den Abschnitt עשר תעשר zu lesen, währenddem für das Schlussfest selbst, wie auch Amram lehrt, der Abschnitt כל הבכור bestimmt war. ln Meg. 1. c. ist, wie sich aus allen Anführungen des Textes ergibt, כל הבכור nur eine corrigirte LA., neben welcher die ursprüngliche מצות חוקים ובכור stehen geblieben ist. In den Collectaneen in Ha-pardes No. 115 (ed. Warschau S. 118, 119, vgl. Likkute Pardes ed. Amsterdam 13 a) erklärt Jizchaki diesen von seinen Lehrern beibehaltenen Usus als unrichtig, indem er sich auf seine Auffassung der erwähnten Talmudstelle und auf dem Dichter Elasar b. Kalir beruft, der die Festkeroba für das Hüttenfest nach dem Inhalte des Abschnittes עשר תעשר bearbeitet habe ויש שחולקין בדבר ואומר שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור אין ממש בדבר דקאכר במגלה ביום [אחרון] של חג טפטירין במצות חקים ובכור תרתי משמע בכור עשר תעשר מצות וחקים ומצעו ראיה לדבר שר׳ אליעור בר קליר יסר קרובה על עשר תעשר בסוכות מה שלא ייסד בשאר הרגלים. In der That ist der Sinn der talmudischen Stelle ein ganz anderer. Die Worte מצות חקים ובכור sind ein Mnemonicon zur Be- Zeichnung dreier verschiedener Lectionen, welche in den Gemeinden üblich waren. In diesem Sinne fasst diese Stelle der Gaon Hai (bei Isak Giat הלכות I. S. 117) nach einer traditionellen Erklärung auf: והא דתנן בי״ט האחרון קורין מצות חוקים ובכור הכי אמר ר בינו האיי שמענו ועדין קורין (Deut. 30,11) כי סימן הוא יש שקורץ כי המצוה הזאת אותו בארץ ישראל בירשלים ויש שקורץ ברכית שבאם בחוקותי בשביל כי יום הוכרת גשמים הוא ויש (Lev. 26, 3—13) ונתתי לכם גשמיכם בעתם (Deut. 15, 19) שקורין כל הבכור (vgl. auch Esehkol II. p. 65, wo aus spanischen Codices eine LA. קורץ מצות חקים וברכות mitgetheilt wird und Orchot Chaj. 26 b, auch bei Zunz, die Ritus S. 84 Anm. d). Ibn-Jarchi kennt diese Auffassung, hat aber irrtümlich בירושלמי für בירושלים gelesen und versichert darauf, dass er dies im p. Talmud gelesen habe (ואני אבץ מצאתי כן בירושלמי). Dort ist aber ebensowenig davon etwas erwähnt, wie von der Festhaftara (bei Ascheri Meg. gegen