Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1876-01-01 · II. (1876) · page 123

117 אלה מנהגינו ומנהג אבותינו וכך הראה הקב״ה סימן משם הדברים ,הראה לנביא מקל שקד שוקד אני ועוד בכמה מקומות יש סימן טוב. Das in Or Sarua II., No. 257 und Mordechai Joma zu Anfang angeführte, gaonäische Responsum stimmt theilweise mit dem von Hai in der Responsensammlung (ed. Lyck No. 8) überein, daraus auch einiges von Ihn Esra אגרת השבת (Ker. ch. IV. S. 164) angeführt wird. Das Responsum in Chemda genusa war theilweise Abudraham (82 b) bekannt. Einiges daraus enthält auch der Bescheid der Palästinenser (Kobak’s Jeschurun VI. h. Th. p. 124—126). Simeon b. Zemach Duran schreibt תחשי הרש״בץ (ed. Livorno p. 25a): "נוהגין שלוחי צבור... שלא להחזיר פסוקי פורענות כגון "ננוע מוכה אלים של זולת אבל "אל פרעה אצבע אלי״ם"... יש להחזיר... וכיון דאמרינן דפיטנא טילתא היא משום הכי נהגו לאכול בר״ה ראש בהמה... וה״ר ומנהג ... (vgl. Taschbez No. 118) מאיר טרוטנבורק ז״ל אוכלו של איל לאכול ריאה מפני שהיא קלה ויש אוכלין תפוחין שתהא השנה מתוקה אבל הא״ע ז״ל דרך צחות (כתב) מתוקה שנת העובר כעובד האל שנה שלו מתוקה ואמו״נן... וסי' קרכס״ת... (vgl. Jegeret Sab. l. c.) בלא זכות תפוח וכתבו הגאונים ז״ל שכך היה מנהגו של ר' האי גאון ז״ל שמביאין לפניו סל שבו טינין הללו ופושט ידיו ונוטל דלעת ואומר יקרע רוע גור דינינו.. וראיתי בתשובה שהיו טביאין לפני ר׳ האי ז״ל פול המצרי.... וטוב היה להנהיג פשתן שגם הוא מהרבה הרבה ולומר כך פשתן יפושו זכיותינו.. אבל יש לחוש לקרבנו של קין שהוא פשתן .. ויש טביאין דג... אבל יש לחוש לשמו ומציגו בעזרא דאג וכל מכר באלף.... Diese Stelle meint wol Asulai מורה באצבע No. 253 vgl. ברכי יוסף I. fol. 113 b. — Aenliche Gebräuche, die sich an Worte knüpfen, kennt auch der p. Talmud, (j. Taanit I, 6) נשים דנהיגין דלא למשתייה,.שבו פסקה אבן שתייה• Sogar in christlichen Kreisen begegnet man solchen. Augustinus (Confessiones X) glaubte zum Tröste nach dem Tode seiner Mutter ein Bad nemen zu sollen, ״quod audieram inde balneis nomen inditum, quia graeci ßakavslov dixerunt, quod anxietatem pellet ex animo“. — Sv. פוטיתא citirt Jechielides Erub. 28 b: 'אבל פוטיתא לוקה ד וסימנך תאלת; er muss in seinem Talmudtexte das Mnemonicon, das in unseren Ausgaben feit, vor sich gehabt haben, da er dasselbe erklärt: זה (Levit. 11, 11) פי'ת': תאכלו ״ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו״ הפסוק בדגים: וכתיב בשרצים "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ הוו ליה תרי א' אל תשקצו ב' ל א תטמאו: (ib.43)השורץ״ ולא תטמאו בהם״