Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1876-01-01 · II. (1876) · page 91

85 yw^'vv " iw׳t , *. v der vielen Aenderungen, die mit der Fassung und- Ausdrueksweise des babylonischen Talmuds vorgenommen wurden, troz der leichtfertigen Correcturen und verwirrenden Corruptelen, durch die sein Text manche Verunstaltung erlitt, hat sich derselbe im Wesentlichen ganz in der Weise, wie ihn die Saboräer niedergeschrieben haben, forterhalten. ln einigen Tractaten, mit denen man sich, nachdem sie niedergeschrieben waren, lange nicht beschäftigte, sind noch Spuren babv- Ionisch-aramäischer Wortformen und ältere technische Schulausdrücke zurückgeblieben, welche in anderen, die öfter vorgetragen wurden, von der in den Gaonenschulen geläufigeren Redeweise verdrängt wurden. Dahin gehören besonders die von Gelübden und Weihegaben handelnden Tractate Nedarim 139), Nasir140), Temura,141) Meila142) und denen sie schon vorhanden war (Milchamot אבל באמת מעיקר הגמרא הוא וכבר עמדו הראשונים על זה וב״ב יבינו שרירא גאון ז־׳ל בתשובותיו בלשון הזד. ורובא דרבנן דוקאני הכי גרסי. . וקא שניחן ספרי דמסבת דנדה גמרא דבתיבין מן טפי מאתן שני והבי מפרש האי סומא באחת מעיניו. 13 9) In Schitta zu Nedar. 6 a sv. אמר bemerkt ein alter Commentator: אלא בזאת המסבתא ובמסי נזיר יש כמה לשונות מיודדות שלא כמנהג תלמודיגא, ebenso Natan b. Josef ib. 2a דהאי תנא תנא ירושלמאה הוא דקלי בלישניה, vgl. Tosafot 7a über das Wort תבעי, welches besagen soll, dass die ihm vorangegangene Frage ungelöst geblieben ist היבעי לך פירוש נמו תיקי ולשון נדרים משונה und Ascheri 16a. In Schitta zu 16b wird ebenso geurteilt. הא דאמר ונו' פירוש כבו משום דאמר אבל לשון תנא דמסכת נדרים ראשונה (משונה .1) היא ברוב מקומות. Der Ausdruck תבעי findet sich auch 10b, 22b, 51b; 44a hat die Casusform בהון. 140) Siehe die vorige Anm. und Nas. 13 b, wo תבעי für תיקו gebraucht wird. 141) Ueber den Tractat Temura vgl. Zomber De Commentario Salom. Isacidis in tract. talmud. Nedarim et Moed kat. Berol. 1867 p. 5—7, Frankel a. a. 0. S. 186 und Einleitung in den p. Talmud p. 45 b. Beide weisen auf zwei Recensionen hin, die hier im Text oft neben einander gestellt wurden. Frankel nimmt an, dass לשון ירושלמי auf einen aus Jerusalem stammenden Codex des Temuratraetates hinweise, währenddem Zomber überall ירושלמי in משונה emendiren will. Nach dem Gebrauche dieser Bezeichnung in Bab. kam. 6b. (האי תנא יחשלמאה הוא תני לישנא קלילא s. auch Anm. 139) kann man annemen, dass mit לשון ירושלמי eine nicht ganz correcte, wenigstens nicht acht babylonische Redeweise, bezeichnet wird (vgl. auch Jizchaki zu Schebuot 36b, wo לשון בבל, wol ebenfalls einen Codex bezeichnen soll, in dem das babylonische Idiom in keiner Weise geändert war). Die Formel תיבעי findet sich auch daselbst 13b. An anderen Stellen haben jüngere Copisten daraus תיקו gemacht (vgl. Jizchaki 22 b דלא קא מכיר איזו היא תיבעי תיקו und 25 a). 142) Darauf weisen Formen wie 2) אפיקינון a) 3 ,26) להון, מגד,זן a) und die sonst nicht vorkommende Frage 16) מאי איריא דרהיט ותני a 20 a) hin.