Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 181

181 mit diesem Worte aufzugeben 52). Man hat von hmar auch דורשי המורות ableiten wollen, allein da ausser ioprivE1a>, welches zunächst in הומר und המורות zu suchen sein dürfte, indem hier die bibl. Vorschrift, die geradezu anzunehmen ist, in besonderer Weise ausgelegt wird, auch griechisches a!)pov1cc, indem die Uebereinstimmung zwischen der Vorschrift und der Handlung, auf die sie sich bezieht, nachgewiesen wird, oder o^oos, ״zusammenstimmend“, zur Vergleichnng nahe liegt, so ist für ein Wort, dass schon älteren Tanaim mundgerecht ist, wol kaum eine überdies nicht ganz stimmende Etymologie aus dem Persischen anzunehmen. Nach Saadja soll המורות von einem aramäischen Worte ״ המרErwerb, Zweck, That“ herstammen,53) das sich nicht genau nachweisen lässt — 52) Prof. Levy macht es sich allerdings leicht, die LA. u^ußa^/^ti zu vertheidigen, indem er die Syriarchen, Kappadokarchen und alle derartige Composita zum Beweise dafür anführt, dass auch hier nur von Arabarchen die die Rede ist. Er schweigt aber darüber, dass die LA. älaßu^x^ ן eben weil sie das Wort rätselhaft erscheinen lässt, mehr Autorität für sich hat, dann dass alabarchia in den byzantinischen Gesetzen eine specifische Be- Zeichnung einer Abgabe ist, was von den anderen ähnlichen Compositen nicht nachgewiesen Werden kann, und dass endlich der Sifre die Form לכרכים, also die LA. «7a/9, einen sehr alten Zeugen für sich hat. 53) Ar. sv. פי׳ ר' סעדיה יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו :המר אבל אנו גירסין הומר בה״א ופירוש כמין מעש ח שק קזרין המעשה בלשון ארמית אי המר א וכי יפגשו זה אח זה אומר לחברו מאי א ה מר ך כלומר מאי על שם המעשה שלהן שהוא המר והיא.אגרך ומאי טובך ומה מעשיך המרא. Diese Stelle wird in Kürze auch in den talmud Tosafot zu Sota 15 a, Chul. 134 b und Kid. 22 b citirt und zwar an lezterer Stelle in folgender Weise: יר, תם פירש חומר מעשה וכן פירש הערוך ובלשון ערבי כשאומר לחברו מה מעשיך אומר לו מה חמרך, in den pentateuch. Tosaf. (דעת זקנים ed. Livorno 43, a) zu Exod. 21 6 wird aus der Sens-Schitta angeführt והכי איתא בערוך ובלשון ערבי כשאדם אומר מה מעשיך אומר מה היסרך וכן גיד מצאו בתרגום של תהלים דמתרגם מעשה הימר. Rappaport (Biographie des R. Natan Anm. 5) vermutet blos, dass אד״המרא, wie er liest, arabisch sein könne, während das Leidener Aruch-Mspt. ebenfalls איהמרך bat (Derenburg in Geigers wissensch. Ztschr. f. j«d Theo!. IT S. 127). Im Comm. zu Deuteron. 21, 14 sagt Jizchaki über das bibl. עמר, dass man im Persischen die Bedienstung amraah nenne: בלשון פרסי קורץ לעבדות ושמוש עמראה*, die Richtigkeit der LA. geht ans dem Commentar