Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 44

44 Kriterium vorhanden; das fast unamstösslich scheint. Wie nämlich die Mischna zuweilen Differenzen zwischen judäischen und galiläischen Bräuchen hervorhebt95) so ist hier immer nur von solchen zwischen Jerusalem und Judäa d. i. zwischen der einst in der Hauptstadt des zweiten jüdischen Reiches und der später in den daromitischen Gemeinden ausgebildeten Praxis die Rede96). Jerusaemische Sitte galt R. Elieser b. Zadok; dem ersten Begründer dieser Halachasammlung; überhaupt als Vorbild97); Ketub. 17 a u. Parallelstellen מבטלץ ח״ת להוצאת הפח וכ׳. Wenn das אין zu Anfänge des Sazes in Semach. nicht einem Copistenfehler seinen Ur- Sprung verdankt, worüber noch zu entscheiden ist, ist hier der lyddenssche Majoritätsbeschluss als massgebend anerkannt worden. 95) vgl. beispielsweise Pesachim IV, 5 Ketubot IV. 12. 96) m, 6 בירושלים היו איסריס עשה לפני מטתך וביהודה היו אומרים עשה לאחר מטתך (של) [שאלו.1] שבירושלים לא היו אומרים ,לפני מטחו אלא דברים שיש בו וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו, Nach der Anführung bei Nachmani ist R• Jehuda der Autor dieser Mittheilung. In b. Sab. 153abildet dasselbe eine Differenz ber Galiläer und Judäer\33 ג לי ל א אמרי עשה דברים לפני מטתך בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך. In j. Bereich. III, 1, Nas. VII, 1 wird im Namen des galiläischcn Amora R. Jose gesagt: אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. Der Saz des Daromiten Josua b. Levi אץ שיאלץ הלבה לפני סטתו של מת (Berach. III, 2 vgl. Kohel. rab. zu Koh. 7, 2), der gewöhnlich als Parallele für den ersteren Saz angesehen wird, hat mit ihm nichts gemein. — C. X kennt hinsichtlich des Grusses am Sabbat der Trauerwoche nur den judäischen Brauch: ביהודה היו נותנין שלום בכניסתם וביציאתם ללמדך שאין אבלות בשבת (vgl. Ebel sutta No. XIX); b. M. kat. 23 a erwähnt auch den der Galiläer. בני יהודה ובני גלילא הני אמרי יש אבלות בשבת והני אמרי אין אבלות בשבת in Tos. Pesach. e. VIII (j. M. kat, III, 5, Berach, III. 7) ganz allgemein: מקום שנהגו לשאול אכלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין — II14 wird zwar ein Saz Schammai’s aufgenommen, mit dessen Inhalt der judäische Brauch nicht ganz übereinstimmte (vgl. j. Git. VIII, 9 והארוסח שביהודה כנשואה היא), allein diese Stelle war, wie bereits oben gezeigt, schon in dem Ebeltractate, der R. Papa vorlag, vorhanden und dürfte aus einer älteren Quelle ohne Aenderung aufgenommen werden sein, weil sie mit der eigentlichen Tendenz dieses Tractates nichts zu thun hat. Dem Babylonier Nachman schien übrigens die Unterscheidung, die hier zwisehen der Verlobten und der Heimgeführten statuirt wird, ganz neu. 97; c. xii כך היו הבורות עושין בירושלים אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה