Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 28

28 und in dem Responsum, das diese darauf erliessen dasselbe ,,unsere Mischna“ genannt wird. Die Entstehung dieses Tractates ist nach einem darin vorkommenden Ausdrucke unzweifelhaft nach Palästina zu versezen45); die vielfache Uebereinstimmung seines Inhaltes mit Baraita’s im palästin. Talmud ist ein nicht minder triftiger Beweis für diese Annahme, die dadurch zur Gewissheit wird, dass in der alten bruchstücklich noch erhaltenen Collation babylonischer und palästinischer Bräuche die der lezt-eren Art, welche daselbst angeführt werden, soweil sie sich auf die Todtentrauer beziehen, mit den Halacha’s unseres Tractates übereinstimmen. In dieser Collation heisst es46): .1 אנשי מזרח אין מתאבלץ על הוולר ער שימלאו לו שלשים יום וכני ארץ ישראל אפילו הוא בן יומו הרי הוא כהחן שלם מן הדא תינוקת (.3 ,Nid. V) •2 אנשי מזרח פוטרין את האבל לפני המל אפילו שעד. אחת וכני(׳*כבני.1) א״י אינו נפטר ער שיהיו לו שלשה ימים לפני התל מןהדא (.19 .M. kat). .3 אנשי מזרח אין פותהין לפני המת במועד ובני א״י פותהין לפניו. .4 אנשי מזרח מכניסין אח האבל בכל יום לבית הכנסת ובני א״י בשבת בלבד. Ist wol aus No. 1. kein sicherer Schluss zu ziehen, da die Bestimmung, welche mit dem darin erwähnten pal. Berichte in Einklänge steht, nicht nur in Semachot sich findet, sondern auch in einem anderen Ebeltractate vorhanden war47), so hat No. 2. dort eine deutliche-Parallele 48). Ueber No. 3. das sich vielleicht auf das Gebet beim Verscheiden bezieht, bieten die 45) לא סוף דבר (III, 1), das der Mischna fremd ist. 47) Bruchstück in resp. Schaare zedek p. 20 b. kürzer in חלוקי דינים בין בני א״י ובין בני בבל (Anhang zu | Salomo Lurja’s Jam schel Schlomoh zu Bab. kam. wahr scheinlich demselben Codex, aus dem No. 29 seiner Responsen stammt, entnommen) No. 2, 5 ("wo האבל f. הזבל und ימים f חדשים zu lesen ist), 12 und 14. 47) s. Se mach UI, 1 und oben S. 8 48) ib. vii אבא שאול אומר הקובר את מתו שלשה ימים קורם הרגל בטל ממנו גזירת שבעה והלכה כדבריו vgl. noch b. M. k. 19, b.