Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 22

22 .ישרף של חרס או של אבן ישבר והשברים אסוי־ין ברנאר .2 המוציא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומן. .3 אין מס^קי;*) עצמית לא מתוך האח; ולא מתון הקבר לצד לקבור שם מת אחר מקום שנהגו לעשיח כן עושין מקום שנהגו שלא לעשות כן2) אץ עישין ועל זר■ נאמר אל חסג נבול עולם (משלי ל״ב כ״א). 1) ThA.2 .מלקסין; fehlt in ThA. No. 1. und 2. sind bis auf den Anfang von 1. in Semach. c. 13 verbanden, welche Stelle aber bei Nachmani (1. c. 39, a) und in Tur J. D. 363 anders lautet. — No. 2, das wegen der Anwendung einer sonst anderweitig verwerteten Beweisstelle (vgl. Geiger in Hecbaluz 5. S. 28; meine Notiz in Szanto’s ״Neuzeit Jahrgg. 1872 No. 24) interessant ist, findet sich keine Parallele. XXI, (JG. 74.) כל העצמות אדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמו אמר ר׳ א־עזר בר צחק אמר כי אבא כשתהיו1) מלקטין [עצמות אל תכנסו2) לראותן עד שיפרסו עליהן סודרין וחכמים אומרים ני־חנץ בב׳ סודרץ של אביו בכורו־ אחר ישל אמו בסורר אחר ... . 3) דברי ר׳ עקיבא ר' שמעין בן ננס אומר אף סיררין .(4להתאכל 1) JG. 2 .כשהץ) JG. 3 .תכנס) hier scheint eine Lücke zu sein, die viell. aus Semach. c. 12 auszufüllen wäre. 4) JG. להתאבל. Anfang und Ende dieses Stückes findet man auch Semach. c. 12. Nach Massgabe der ziemlich zalreichen und mitunter auch grösseren Bestandteile, die sich von dem kleinen Ebeltractäte erhalten haben enthielt dieser Vorschriften über Besuch der Kranken, Behandlung der Sterbenden, Bestattung der Leichen, Trauer nach Todten, Anlegung von Gräbern und über das auch bei den Juden im Gebrauch gewesene Ossilegium. In Sprache, Structur und Anordnung des Inhalts trägt dieser Tractat alle Eigenschaften der Mischna an sich, so dass nur hie und da ein ihr fremder Ausdruck zum Vorschein kömmt23). 23) ויש אומרים (Xin, 1) kömmt nur Abot. 5, 9 noch vor — ללמדך (XIX) ist zweifelhaft.