Jahrbücher für jüdische Geschichte und Litteratur · 1874-01-01 · I. (1874) · p. Seite 16

16 אבל לא היו כדי (אנל) 4) אל ירבה בעסקן שאינו (s (בזמן שהיו 2) כדי (אבל אלא טנוולן. 1) JG.3 שהן (2 מ׳) bei Nachmani 4) id ) In Semachot c. 9. mit einer anderen Halacha verflochten. Hieher gehört davon; על כל המתים כלן . . . אינו מרבה בעסקו על אביו ועל אמו המרבה בעסקו הרי זה משובה. vgl. j. M kat. III; 8 מפני שאמרו שבל המרבה בעסקיו על אביו ועל אמו הרי זה משוכה. Dass die Baraita in Semach. 1. c. aus zwei einzelnen Halacha’s zusammengezogen werde, beweist b. M. kat. 22, a. wo noch der andere Theil selbständig verhanden ist. Unser Saz stand auch in provencalisehen Talmudhandschriften, da wojezt M. kat. 1. c.sich die Stelle על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט ועל אביו ואפו ממעט findet. Dies wird von Abraham Ab־ betdin (Eschkol ed. Auerbach II. p. 162) bezeugt, der diesen Saz auch anführt: für כדי אבל liest er wie Nissim zu Alfasi M. kat. No. 1213 כדאין, was wol das Richtige ist. Aus dem Ausdrucke כיניולן wäre zu schliessen, dass Elieser b. Zadok der Autor dieses Sazes sei. In Semachot c. 9. werden nämlich Urteile der Tanaim über das Bewerfen der Lei־ chen mit Wertgeräten, — eine Sitte, die auch den Römern nicht fremd war (vgl, Adam rom. Alterthümer II, S. 214, Andreä Todtengebräuche S. 147, 191) — angeführt und Elieser b. Zadok, der dies für eine Entwürdigung derselben hält, gebraucht dafür diesen Ausdruck והלא אמרו 21) כל המרבה כלים על המת ה״ז עובר משום בל השהית דברי ר״מ ר" א כר צדוק אומר מנוול ו רבן גמליאל אומר וכר׳ vgl. über denselben M. Synh. VII, 2. M.;k. I, 6, Ned. 66, a, Jakob Brüll in Chajes lg. Bikkoret ed. Pressburg S. 21, b. 21) In Nacbmani T. be־Ad. 31, a und in Alfasi M. kat. No. 1244 stebt für יה' אם׳, das Elia Wilna streichen will, מפני שאמרו, welches ganz gut in den Zusammenhang passt; das voranstehende הבלן bedeutet nämlich hier ״ein Ueberhäufender“ (vgl. Ar. sv 3 חבל). Die Formel מפני שאמרו kömmt noch Semach. c. 11. vor.