Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 4 H. (1809) · p. Seite 282

אשר כבר עברו ותלכו לני ימי האבץ ולא נוכל כנידלליזיד אחה אויזכוע לטוב לנו, אשר על זה ידוה לבנו על רוע חזלכו י עוד הכירות ובצעי השלשלאות אשר הושרו עלינו יזכעודיכו על ימנו , ומועט לת נוכל להאמין בריב הטיבה תשר הגיעה תלינו י ותהי זאת התחתני, כיי אדרנו בשררת לבבנו, לא לריק הוגענו'ולא הולמו לבהלה, בכינו תלה ילדי שעשועינו המה יה-ו לנו לעיניה, לעזר וליזשען ביחי זקנתנו בלחלס לעשות מלאכה נקיה וקלה, בהס ימצאו נובע ועונג להתייות כבשם ונכשינו, כאשר עשו כמה וכמה, גדלו.והצליחו אף עשאו ברי, להמציא מקים מחיה מיגיע כבה י זאת ועוד שנית אבעל, כי ידעתי אשר יש אתנו עוד אנשיה לא ייעט אשר מלתם בביהם ולש-ינס יכזבו לח ו, טח עיניהה מראות ולב יתה ח השכיל הטוב ההוא אשר הגיע לנו כעת . הגדילו סרה לאמור לא יאות לאיש הישראלי ללמד את בנו אומנות, כי מה יגיע לו על ככה, f)cn\d)t dieses Volk, seine Ansichten verändern sich nie, es wird nimmer weise. Darum erblickt man dasselbe in seinem Wesen unverändert, wenn man sich gleich bemühet, seinen Standpunkt von außen so wohlwollend zu verändern. So lauten die harten Beschuldigungen, die man unfern Glaubensbrüde׳׳n so vielseitig aufbürdet, und so wird der Stab über unsere Schwachsichtigkeit gebrochen.. Zwar der cdlere Thcil der Menschheit betrachtet dieß aus einem untrüglicl)cu Gesichtspunkte. Nicht dem Nationalcharakter schreibt er die Schwierigkeiten zu, die sich noch hier und da verbessern Bildung unserer Glaubensgenossen entgegen stellen, sondern der Unmöglichkeit, eine ganze .Volksmasse auf einmal kultivircn zu können. Die durü) mehrere Jahrhunderte tief emgeprägte Liebe zu alten Sitten und Gewohnheiten lassen sich nicht so leicht ablegen, wie man etwa ein altes Kleid