Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 4 H. (1809) · p. Seite 280

230 להבטיחך על דבר דחכתך לק שנכתי כמור חלצי• ויעבור עלי ייה, אדברה אך הכעס״ והן אחת חדבר ובשתים חכעל• רחשין ׳להשיר תנינת העמיס חחתג/ כי ידעתי גה ידעתי ולח נוכל אנכי מי"ן/ חסר רבים קדו עלינו ופערו כיהס'לאחור בחלקלקות לש •נס/ לחכם -הכירו מלכי הארץ מכוה הבושה חשד פסה כנינו יזעת גלינו יזאי־צני/ חאתנו/ לריק הריחו היזצהכת ונתנו כובע הישועה עלי הגוי היה; לשיא הריקו חסדם והכירו עול הנוגש חעליחו" ואם החס ניי5 ישיחל ככל הכריס חשובים לישא וליתן ולעשות חלאכה כל חיש וחיש בכי יד ה7 הטיבהעליו/ דחי יזה עשר הגוי הזה! כנו עורף ולח כניה לכל הטוב אשד הטגנו אתש׳ עוד חעשיהס לחשד היו חא׳, לדן ר׳בין ואין איש שם על לב ללמד את בנו חורגות נקייה וקלה ׳ לההיית את נכשו ולהיות חעיר לעזור לחברת האנשים * נדכים המה כרכים! עוד מעשה אבותיהם בידיהם ־ אנחנו .פשטנו להם יד לקרותה בשם חתינו cm schriftliches Urtheil zu fallen, so erfreulich ist. es mir doch, Ihnen meine Bemerkungen hierüber schriftlich mittheilen zu können, da ich hierdurch Gelegenheit erhalte, in doppelter Hinsicht vielleicht nützlich zu werden; einmal,: um den! harten Verwürfe zu begegnen, der unfern Glaubensgenossen von vielen unsrer christlichen Brüder gemacht wird, als läge es in dem Charakter des Juden, sich nie an dir menschliche Gesellschaft anzuschließen; zweitens aber in der Absicht, um die Ecmürher crniger von unfern Elanbensbrüdern selbst für die Wohlthatigkeit und Nützlichkeit der bürgerlichen Gewerbe zu gewinnen. Was das erste betrift, so hören wir leider viele Stirnmen sich gegen uns erheben. Der Jude, sagt so mancher Gegner laut - sey keineswegs für das Gute empfänglich, das ihm so häufig dargeboten wird; er habe nun einmal