Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 2 H. (1809) · p. Seite 141

14» גייס? 3«? שאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים [ דברי' י' י״ט}' הכיב ה בזה: חולי תאתר איך אז־נ את הגר אשר לא עזב דת אבותיו ומנהגי דתו בונים ממנהג־ , ולא קבל עליו עול התורה והמצית? אל תאמר ק׳. כי באחת נס אתש הייתם נרים באר] מצרים, משוללי הדת ונעדרי המצית כמוה׳, ובכל זאת השגיח ה' עליכם לכדיתכס מיד. צר * — מכללי המצית הוא המגינה וההטבה עם העניים, לעמוד להם בשעת דחקם, לעזור להס נעת צרתם ולתת להם מתיה גתיכנו־ גס כה השיה הכתיב כגר כתורת ־ כאמור [ויקרא כ״ה ל״ה] וכי יסוך אחיך וסטה ידו והחזקת בו גר ותושב והי עמך ־ יבבי' אמר [ייקרא י׳־טל״ס כאזרח מכם יהי׳ לבם הגר הגר אתכם ואחבר"[ לו כמוך וגו' י ראה כמה הפליגה התירה במצית אהבת גרים, במה שתכה הלשין עצמו בס כמו במצית אהנת רעים ־ והנה כל וה הוא בגרי תושב אשר באו לשכון בארצנו, אף אס איכס מקיימים החצות׳:אוכלי בשר התזיר השקן והעכבר, לובשי מלבושי שעטנז ועוברי על כל החצות שנתנו לאבותינו בסיני, ח״מ הואיל שמקיימים שבע חצות בגי נא ומשלימים פניני הקבוץ המדיני׳ היא שעמדה להם להיות נכללים בכלל ישראל ונאהבים מאת הי ׳ כמאמר הכתו? [דברים י׳י״ס] ואוהב גר לתת לו להם ושמלה¬;■ - והנה נאשר בחר ה' בעם קרובי לתת להם גאלת גויס ולשכון לבוד בארצם׳ היתה מנתי יתעלה, לי בהיותם מקובצים על אדמתם׳ שלויס ושקטים ׳ מוצלחים ומאושרים בכיעל ידיהם, אז יהיר עממים בחלקם אשר נ סל להם בנעימים תיש תמת גכני יתתת תאנתו, ויסתפקו-בברכת ארצה וטובה, ויתנו גליל לתשיקתם לבל יכרצו אל המותר לבקש תשבונת רבת לעבור ארמית יחים לעשות מקנה וקצין ולקבץ ׳הון ולהטריד'מת־שבתם בהבלי העניגים אשר העודף בהם אן למתכור, רק יעסקו בעבירת האדמה ובמלאכות המשובחות והמועילות להצלחת האומה, ואת היותר יחרימו. כי באחת המיתר וההרישת ח* הנדר והגביל החמיצע, מתיבת מהרה את האושר המדיני, גורמת