Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 2 H. (1809) · p. Seite 140

לכל, קהתם תטעו עס כל הדם* כמה גדולה היא מצות אהבת דעי־ס! י1ץ ח״ים היה לחתדיךס בה׳ ־סעיפיה מתפשטות על כל מפעלית בכיי הדס ובצל דלילתיה ישכוכו כל המיית הישרות והנפוחות י -— ולהיות ענינה ההגה הכללית כמו שבחרנו בפתיחת דברינו / לק לה פרט בה דגר להודית הין ובמה תתכן האהבה הזאת✓ כי היא מסורה לכל הדס לשער כנפשו בחה חכה את ארחו, והכל לפי ה1חן והמקים והיכולת וקיבת הלבבות, כי באחת הדבר תלוי ברגשת הנכש והלב, הל מי נשתוק ק יותר ויזי הוא יותר עליל■ לתוספת האהבה י היזנס 3ענץ שלילת האהבה, כמו השכחה והכקיחה והנטירה ודומיהם כלס שיין בה לטובה - כס חמר הלל הזקן פה דעלך סני להברך לא תעביד: והגה אף שהוהירה התורה מהוד על הרחקת הישדאל:ח1 «השבעה עמיס־^-מל-ואת לה צותה אותנו להרחיק הת הנכרי השר לא לימי ישראל• הוה מפל וכל, שלה לקרבו ולא לתת לו כחלה בתוך אחינו, כי חס אדרבה ביותר הפליגה התורה בא/הרת אהבת הגר, והיה לפי קבלת ח״זל גר תושב אוכל נבילות, בן ארץ אחרת הבא. לגור בארן הנבחרת ולחפות בצל ככפיה, ואף אס לא קבל עליו חכל חצות ה רק שבע מצות בכי נח, התורה הקדושה חייבה אותנו לאהוב אותו כא' מבני עמנו להחייתד לסעדו ולתמכו, כמו שדרשי <ל מכתוב לגר אשר בשעריך חתננו ואכלת א1 מכור לנכרי הקדים נתינה למכירה יכו', לוחר שמחוייגין אניזיו להחיותו , ומיבש לגמול חסד. מחו, להחזיקו בשמת דתק/ לבקרו גחלי' 'ל7־ור י!ת מתו, ובכלל כל המצית והחובות הפרטייע אשר נצטוינו פל כל ח' "ייי עמנו, כלן הס חלין גה דו כח״ש הרמב׳ים ז"5 גם' יד החזקה. . ולכן• לח לבד שהזהירה התורה אותנו מלהונו נדברים וללחוץ חותו בממון, כ״א חכי' בכל מקום שזכרה התורה ענק גמילות חסדים וחנינת הפצייס, השותה חת הגר פס חיש הישרמלי, כמייש במצות השמיטה לעני ולגר תעזוב אותם, ייזעשה גופו פס מת יוכיח * נא וראה כמה גדולה-מציע אהבי!