Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 2 H. (1809) · p. Seite 139

*39 והודיע את שחו גכל הארץ , גמל טוב לכל יודעיו וילבש צדקה כחדו" לכן גמר הי גו ובזרעו אחריו להוריש אותה ׳נתלת גויס ולמה להס תירה וחצות תקיה וחשכטיס ישריס המישיים אורתותס גארן מושניתה־ היא התורה אשר שם חשה לפני בני ישראלי כעת דבריה יאיר נת־ג לדעת המצית הכיללות לבני האדם נכלל, והמה הנקראים נכיחו״ל שנע חצית מי נח; מצית שלליית וטבעיות אשר בלעדיהן לא תתכן הברה אנושית גשום אופן, וכל המקיים אותן הוא בכלל חסידי חוחית העולם אשר אחרו עליהן תז״ל שיש להס חלק לעה״ג * — חתר זאת תידיע לני התורה את החצות אשר נתיחדו בהן בני ישרחל לרוב הטובה אשר גמלנו ה, יתעלה־ כח״שבעל תובית הלבבית, שהחייב נעגידת האלהים חיוחם ונערך עם קבלת תוספת הטובה חאלהיו מ״ש־ והנה כל החצות כלן אשר צוני ה' ית' ניסדות על אהבת הבריות ותקין הקבוץ האטשי, אין בהן אתת אשר תהיי מתנגדת אל השכל או סותרת לההרנש הטבעי אשר בנפש האדם, כ״א יחדו יהיו תחים אל הראש האחר, והוא הישרת החומה והשלמתה, לקרב הצלחתה ואישרה בארץ כנען אשר נאחזו בה ־ ים מהן אשר נובעים אל הישרת האומה בכללה, להרתיק אותם חכל תועבות הגוים אשר סביבותיהם, והמה לא היו רק במקום ובזמן מיוחד כשבאו להלחם עם שבע עמים, והשעה היתה צריכה לכך שלא להכרית כרית עם יושבי הארץ ההיא עובדי אלילים, למען לא יחטיאו אותם לעשית כמעשיהם־ ויש מהן הנוגעים להישרת המחק ותמימות הלבבות, ובהן תלויה הצלחת האומה בכל פת ומקום היותם ־ על אדני אמת רעים הטגעו, שלחות החברה יסוד אגן כנתם, וחוקי החיינה וההטבה [טולוויאנץ גל׳יא] תכלית מעלליהם' לכן בשי קדושים שדוב גופי ■זעירה תלייין כה, היה איז>־ שהזהיר פל מורא אב ואש, שמירות השבת וקדושת הקרבנות והרתקית הבלי המחשבות ׳תעתועיהם, [«בערגןיויבןבל״א], ייתם במצות ואהבות?־־1רעך כמוך־ ה53ןור הגנון נו שאהנת רפים *פץ פצחו,, דומה לחאיזרם *"ל יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך־ יאמר הטעם אבי דד, כלומר הדמו מעשיכם למעשי, כמי שאני ה' סוב ואטיב