Sulamith · 1809-01-01 · 2 Bd. 2 H. (1809) · p. Seite 138

היה בהוראותיהם הפרטית פ״פ פעולת איש איש מהם" גר שם נגזר חן בעל גוי [זואהרן, זיף אדשהאליטן יל״א] / הונח על מי שעזב ארן יולדתו (לסנה יה) ופא לכור פארן אחרת ולהתישב שחה׳ נחו חשה שפרח מארץ חצריס לחדין לשפת שם, ואחר כי גר הייתי בארץ נכריה, ונחו חליחלן שעזב עיר יולדתו פית לתם יהודה לסבת הרעב והלך לנור בשדה יואב * וע״ד ההשאלה תיי האדם כארץ נקראים גירות י1״צ היושר, חפאת נשיתו העליונה אשר עזכה חקור מחצבה ובאה להתחבר פס הגיף הננוף הזה ולשכון פקרכו חסכר יחי חייו עד אשר תשיב אל האלהיס אשר נתנה י וחזה הטעם חחד יעקב אבינו ע״ה לכרפה חלו מצרים: מעט ורעים היו ימי שני ה" מגורי כארץ׳ , וכן דוד המלך ע״ה אחר כי גר אנכי עמך ותושב ככל־1 אכורתי, [תלים ל" ט נכרי, p נכר, שמות נגזרים חן פעל נכר, [ערקעננן בל׳׳א] נחו ולא נכר שוע ל־^פני דר־־1 [אייב ל״דיט]. הנחתם הראשונה על בעל מדינה אקרה שהוא ניכר ונבדל מפקת מקרימ לזס ע״י לשונו/;קו ע״י מעשיו/ פעולותיו ומדות״ו/ ולפעמים גס ע״ר מלבושיווש^ר נימוסיו/ בקופן כי הכלרת פניי ענתה בי שהולד מארץ קתרת ומעם לעז “־והושאלו גס השתית הקלה על חי שנתנכרו מעשיו נגד בני עמו ומתנהג פחהס באכזריות לעשות־ מעשהו' זר מעשהו/ אס ע״צ המדון/ כמו שעשה יזסף יי ש אתיו שנאמר בו ויתנכר יוסף אליהם/ קם ע״ד קמתי/ כמאמר גטת לבן ליעקב: זתלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו וגו׳, יחזה הטעם מוזר הייתי לאחי ונכרי 7-^כני אמי [תליי ם״ט ט׳] ותפיו חזה דרשת ק״ול על פסוק וכל בן נכר לא יאכל בו האחור פקרכן פשת, קי שגקננרו מעשת לאפיו שפשחים — י " «הנה בדורית הראשונים, געת אשר חשך כסה ארץ ויומפיה נלם נשתקעו פעפודת אלילים החטומאה, וחלאה הארץ דעות נפשדות' אשר הולידו והצחיקו קעשים חתועפים ונשחתים, הנה אחד היה אברהם אפינו ע״ה אשר פחד באמונת אבותיו שם ועפר , הוא הניר את טרחי