Sulamith · 1808-01-01 · 1 Bd. 4 H. (1808) · p. Seite 271

271 אז לא המד הרי גבננים לעברלו מאחרי ד־דצאן בהר דוד עקרי אך ללבב לא. לעימם יךאה אלי ־ Chv r. . Doch, laßt uns immerhin von Gottes Größe singen; In ihm ist Hoheit mit Herablassung vereint: ' Cr thront so hoch und schaut so tief. — Erkor er einst zu seinem Sitze wohl den höchsten Berg? Nahm er nicht von der Heerde seine» Diener David > Nicht Menschen gleich, sicht er nur auf ein reines Herz. אדם בהיר הך<ורים עליו גע3\ס?־־1כן י?קוד ^במו מעל־־' מצליה עך־־ייו :ם.הסך ובריתו נאמנת הוא ביעכטו ינחמו על מעו״לי צדק ובלתבונדת ב2יו גהזיק 3 S3ךק באב לבניס הוא לעמו למשענת• Mit weiser Vorsicht sorgt er für die Menschheit stets: Hebt Fürsten ans den Thron, den er mit Glanz umgicbk; Schenkt ihnen seine Huld, fest steht sei« Bund mit ihnen: Daß sie den Zepter führen nach der Tugend Recht, Und wcishcitvoll dem Laster wehren. Und Vater - wcrden ihrcr-Vo'lker^ _ _ עדי! אף על־־^ינו ע:ן 2קךות אתן אנהלט במעל חנן עמך!ת ׳ 1'?יאדן אהוב לבל;לעור עעים