Sulamith · 1807-01-01 · 2. Bd 1 H. (1807) · p. Seite 53

: Zeit nähern, wo man äuffjcrett wird, in drin guten In- , den bloß den Juden, und nicht auch den Menschen zu erkennen! Woher sollte man, wenn diese Hoffnung nicht wäre, den Mnth nehmen, Kinder unserer Nation zu gute» Bürgern — ein Titel, worauf sie Verzicht thun mußten — zu bilden?u-s.1v. Gebet. לפניך אלהיני היודע חבפר יחינו, אשר בידך לפיך מe הל חי, נשפוך שיחנו. אהה אדני! מה אנחנו? לפרח דחינו. יצוץ 5גיןר, ומפרי! הצהרים נבל יגול. יזה חיינו? כרוח. כאיד וכענן יכלו. — גם ברמת יחינו, בנהר מהר ירוצו אל ים השכחה. אמנם מה מאוד הטבת אתנו, הודעת כי נחשבים אנחנו מפריז, מרות ומאיר. כיבגויתנו תשכון נכש המשכלת. אשראתה. אל שדי! הכאת בצו והאצלת עלינו "רוחן, ובצלם אלהיס יצרתנו להיות עתידים לחיי הנצחיי' לעולמי עי, בעילחיס אשר לא תכהה 3רס שמש.כשיש הארצית. הושיענו אבינו, למען צלך כל ימינו אתר עצת רוחך הטו3 סנתתבנו, ויהי' כל מגמת לבנו לעבוד אותך. ואס יכדתנו יצרנו, לעשות נגד רצונך הטהור, בשגגת לגנו, עזרנו מהר לשוב אליך בלבב שלם, ולא יגבר חומר גויתנו על טוהר רוחנו. — ואתה אל מלא רתמים;! לתטאינושלח, -ומחל לרפיון לגנו, אס בין היושר והעול היצריטה. .... הל*א נשאתנו אבינו חעודינו עד המס הזה, הנה לא תמנע מסדך מאתנו, גפ מהיום והלאה. נהלנו, למען לא לוקש עוד; היה לחמשה ולמשעון לנו, הפר ממנו כל מאלה וכל נגע, ותך לנו די מתיתנו, למעך נוכל לעבוד איתך בלב, שמת. אבינו מלכנו שמע מפלתנו, מוס. ודחה עלינו, ברוך אתה בעל הרחמים. Ueber.