Sulamith · 1812-01-01 · Heft 1 · p. Seite 134

134 1 ישי!י׳יי״ייו',ירחי׳נ׳ב' כרע בל,׳ וקיס נבו, הביש מרדן* י קרסו׳ כרעו יחדו. כ' ח״ו שס דן אמרת: לעולם אהי גוברת׳ ט' ח״ו שס לא אשב אלמנה -- י׳ DD הנה בניך עלפו׳ כ' נ״א שס שכבו בראש כל חוצות כתוא טכמר׳ —י — שס מחמתה׳ מלאים! — — שם אכלה החרב ושבעה ורוחה מרמס. ו י' ירחי*' ח" מקול שעטת פרסות אביריהם; נ' ח״ז סס מרעש לרכביהם; — — שם מהמון גלגליהם; —י — שם לא הפנו אבות אל בניהם. .— — שם גבור בגבור כשלו׳ י״5 יז״ו שם יחדו נפלו שניהם! — — שס ככפירים ישאגו׳ ל״י! נ״א שם נערו כגורי אריות. ־— — שם חמותיה הרחבים ערער יערערו׳ ג״ת — שם ושעריה הגבוהים באש יצתו. — — שם עמה בדי אש יגעו׳ — — שם ובדי ריק יגעו. — -- שם נלכדו גבוריה׳ נ״ו — שם התתו קשתותיה; — — שם והשכרתי את שריה וגבוריה וחכמיה כ״ז — שם בכוס שמה ושממה. 1 ל״ג ייחק דשנו שנה עולם! — ו ירחי הוי חרב לד.׳1 ז' מ״ו שם עד אנה לא תשקטי § ■— — שם האספי אל הערך; — — שם הרגעי ורומי! — —- — שם מפלתה ישעי' ל״ד וי חרבי מלאה דם׳ שס ז' ה׳ הדשנה׳ רותה בשמים.