Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd.4 H. (1811) · p. Seite 262

•2(jZ das Kmd wider daS Tüchten und Trachten nach dem E» tvcrbe unermeßlicher Neichlhümer, welches gewöhnlich aus der Prachtlicbe (l.uxiu) entsteht, gewarnt »nd zur Genügsamkcit aufgemuntert. Der fromme Erzvater Jakob wird ihm als Muster der Genügsamkeit dargestellt, der nur Prot zum Speisen und ein Gewand zur Bekleidung ju haben wünschte. ״Der Genügsame lebt zufrieden, wäh. rend das Gemüth des Ungenügsamen, selbst im Besitze der größten Reichthümcr, nie beruhigt ist und von dem nimwersatten Verlangen, noch mehr zu haben, wie das wo. gende Meer umhcrgetneben wird- Wer ist reich, sagen die Rabbiner, der mit seinem Lheile, seinem Schicksale, zu« ,frieden ist. ולהחזיר על* הפתחים, או שהוא מימה את חבירו ושולח יד כנבפיו ׳ כערמה או כחזקה ׳ ופושע ומורד יום יום נגד השם ובני אדם. — ואס תאמרו מה לנו כמלאכה שאייה מעשרת בעליה, והלא יש לנו יד בסחורה, וער ידה נוכל לקבי; הון רב, שהבעל מלאכה היותר מהיר וזריז לא יכול להשיגו? ולכן נסתור כאבותינו ברחובות ושווקים׳ לא לחכמה תחשב לכם: אמת שהמשא ומתן גס הוא עסק נאה ומועיל לטובת כלל המדינה ׳ שבלעדו יבטלו יעלי מלאכה ממלאכתם זמן רב. — ואולם אם הגדל כת הסוהרים ועוברת על ערך מספר ראשי הכתות שזכרנו, שמהן נזונת החברה כולה, אז לא תצלח האומה שמשאה הכבד על שכמם וגדולה מנשוא׳ אם לא שהיא יושבת על חוף ימים. כי אז אנשיה יורדי יס מביאים באניות סחורה ממרחק ׳ ומוכרים אותה לאומות אחרות חוצה לארץ מולדתם. ופרנסת הסוחרים אינח מוטלת על אנשי ארצם בלבד ׳ אבל גם אומות אחרות, כנודע. — וכהיום הזה רבו בינינו הסוחרים מאד מאד. ונערים קטנים עומסים על כתפם יגויס