Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd.4 H. (1811) · p. Seite 261

261 Hüte, belastet er damit seine Schultern, geht alle Stra« ßen umher, bietet mit vielem Larmen seinen Kram an, und macht sich lächerlich und verächtlich. Unendlich besser und anständiger ist es also, sich dem Fcldbaue, oder ei« nem ordentlichen Handwerke zu widmen; wozu man Hang und Neigung fühlt, solches gründlich zu erlernen, mit Unverdrossenheit, Aemfigkeit, und so auszuüben, daß die Kunden damit zufrieden sind, und keine Ursache haben, sich an andre Meister zu wenden. Wer eine solche Lebens« art wählt, und darin verharrt, der hat Ursache mit sei» uem Loose zufrieden zu seyn; jeder preist ihn glücklich und spricht: Glück und Heil dir! du zehrst was deine unerermüdete Hände erwerben *). ״Eben so nachdrücklich wird *)• לפיכך צריך האדב?*ייגע את עצמו בעבודה »1 מלאכה, והשם יהי׳ בעזרו ויצליח את מעשה ידיו. — וכן אל יאמר׳ איך אחזיק במלאכה, הלא מבניי חכמים אני׳ וממשפחה גדודי• ומיוחסרת, ואיך אראה?נבזות אותי בני אדם?— שוטים הם המבזים את בעלי המלאכה יהנהניכס מיגיע כפם העצלורז וההטלת עצמו עד הבריות היא לבדה חרפה באמת, והמהירות׳ והזריזות במלאכה׳ תהי' מלאכה מה שתה׳/ מביאה כבוד לבעליה, כמו גדולי החכמים שהיו נושאין כליאומנתן על כתפם, והיו מתכבד׳! בה ואומרים: גדולה מלאכה שמכבדת בעליה. וכל מהיר במלאכה לפני מד כים יתיצב, ולפי שהמלאכה מכבדה, צריך לאהוב אותה ׳ כמו שאמרו חז״ל:אהוב את המלאכה יממה שציו רז״ל ואמרו: הייב אדם ללמד בנו אומנות - אנו למיד׳!, שמי שמת אביו׳ או לא למדו אומנית ׳ שחייב הוא בעצמו לחזור על אומן, כדי שידמור מלאכה להתפרנס ממנה: שמי שאין לו עסקי או מלאכה ועבודה■, כופו להטיל עצמו על הבריות