Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd. 3 H. (1811) · p. Seite 203

5־20 von der Treue zu ihrem Manne zu verleite» sucht, begeht ein großes Laster: Er verführt ihre Unschuld, verunreinigt ihre Einbildungskraft und bringt den Mann um ihre Liebe, in welcher er lebt und webt. Diese Liebe war sein höchstes Gut auf Erden. So lange er sie besaß, konnten ihn die härtesten Schlage des Schicksals nicht Niederdrücken: ihre Zärtlichkeit hat ihn wieder aufgerichtet. Ist diese verloren: so ist er aller Ruhe, alles Vergnügens in diesem Leben be« raubt, und er verflucht den Tag, an dem er zuerst Liebe zu ihr empfunden hatte. Auch die Kinder, die sie ihm ge« bracht, einst seine größte Freude, sicht er nun mit Unwillen an; sie werden von ihm verstoßen, und die Armen, von denen sich das Vaterhcrz gewendet, irren herum wie verlassene Schaafe u. s. w " *). Man muß gestehen, daß in unserer leichten Zeit, wo man so viele Modelaster mit dem Deckmantel der Galanterie be« hangt und wo so viele leichtfüßige und leichtköpfi ge Herrchen sich auf diesen Domino recht viel zu Gure thun, ein sehr ernster Feldzug gegen jenes Laster un« ternommen werden muß. — Bei dem Verbote: du sollst *) הבא וקרב אל אשת רעהו, להסיתה ולהדיחה zv אהבתה אל בעלה, עושה זטה ותועבה גדולה ובטטאו אשת עמיתו, הוא נוטל את חיי בעלה, אשר לבו דבוק באהבתה, אלי׳ הוא נושא את נפשו ורוחו, ובשעשועי, ישכח אידו וקשי יומו ואם יאבד אהבת אשת נעוריו׳ ולבבה בל עטו כמקדם, לא יראה עוד עונג ומנוחה בחיים, ויקלליוס הטיה את לבבו אלי'• גם ימאס בבניו אשר הולידה, וכנכרים נחשבו לו־ ואלה הצאן ילכו תועה, כי סר לבב אביהם מהם, ורבה המכשלה