Sulamith · 1811-01-01 · 1 Bd. 3 H. (1811) · p. Seite 201

201 Der äußere Gottesdienst macht bas Gebet erfordcrlich. Da aber der Mensch nicht jeden Tag Muße genug hat sich gehörig vorzubereiten, das Heil seiner Seele zu berechnen, so hat die erhabene Weisheit gewisse Tage im Jahre zu diesem Geschäfte bestimmt. Dieß ist zum Thcil der Grund der Sabat - und Festfeyer. — Die Feste selbst deren Ursachen und die an denselben üblichen Gebräuche werden vernünftig und zweckmäßig vorgetragen. Nach unscrm II Grundsätze (siehe das 8te Heft Sulamith Seite 127) hätten wir für den Abschnitt 97, 98 und für einige Ceremonicn im 82. Abschnitt eine andere Rubrik gewünscht. Auch über die Fasttage und deren Zweck wird der Unter« ותטהר מחשבתו והי׳ כאשר יוסיף להתקרב אל1 זזשס בן ירבה לדעת. שבל מחמדי תבל הגל המה. ואין בם מועיל מתמיד וקייס ואו לפתח טוסרוות האולת׳ אשר לבו קשורה (קשור) בם מנעוריו׳ לצבור עושר והון׳ ולרדוף אחרי כבוד׳ תענוגים. ומעדנים. כי ירא לנפשו מנפומי ברשרז התאורז כי»ז יקדש כל חייו לשמים. ואם ישמח ויתעלם באהבים עם אנשי בריתו ומיודעיו. יזכור תמיד׳ שיש למעלה עין רואה. ואוזן שומעות. ואדי, יוריד כבוד שכלו ורוחו תחרז ממשלת התשוקה והיצר * וזהו תכלית עבודת מחשבה• ולפי שמחשבה בלי מעשה. היא כרוח בלא גוף. לכן צריך שתתלוה אלי׳ עבודת מעשה. שגם תכליתה אינה לתועלת השםי"ת,כ"א לטובת העובד ולהשלמתו שע״י המעשה והתבוננו עלי' עולה על רוחו כוונת הבורא וחפצו ׳ ותתעורר נפשו להבין בפלאות הבורא וטובו וחסדו. שהמעשה בלי התעוררות הלב והמחשבה הוא כגוף בלא רוח וכן אמרו חכמינו: רחמנא לבא בעי: שהשם אב הרחמים יראה ללב האדם. ורוצה בלב טהור ורוח נאמנה ־